Deutéronome 26

¹ וְהָיָה֙ כִּֽי־תָבֹ֣וא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ wehayah kiy־tavowʾ ʾel־haʾarets ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lekha naḥalah wiyrishetah weyashaveta bah׃

² וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּקֹ֔ום אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמֹ֖ו שָֽׁם׃ welaqaḥeta mereʾshiyt ׀ kal־periy haʾadamah ʾasher taviyʾ meʾaretsekha ʾasher yehwah ʾeloheykha noten lakhe wesameta vaṭeneʾ wehalakheta ʾel־hamaqowm ʾasher yiveḥar yehwah ʾeloheykha leshaken shemow sham׃

³ וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיֹּום֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃ uvaʾta ʾel־hakohen ʾasher yiheyeh bayamiym hahem weʾamareta ʾelayw higadetiy hayowm layhwah ʾeloheykha kiy־vaʾtiy ʾel־haʾarets ʾasher nishebaʿ yehwah laʾavoteynu latet lanu׃

⁴ וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיחֹ֔ו לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ welaqaḥ hakohen haṭeneʾ miyadekha wehiniyḥow lifeney mizebaḥ yehwah ʾeloheykha׃

⁵ וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְגֹ֥וי גָּדֹ֖ול עָצ֥וּם וָרָֽב׃ weʿaniyta weʾamareta lifeney ׀ yehwah ʾeloheykha ʾaramiy ʾoved ʾaviy wayered mitserayemah wayagar sham bimetey meʿaṭ wayehiy־sham legowy gadowl ʿatsum warav׃

⁶ וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃ wayareʿu ʾotanu hamitseriym wayeʿanunu wayitenu ʿaleynu ʿavodah qashah׃

⁷ וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃ wanitseʿaq ʾel־yehwah ʾelohey ʾavoteynu wayishemaʿ yehwah ʾet־qolenu wayareʾ ʾet־ʿaneyenu weʾet־ʿamalenu weʾet־laḥatsenu׃

⁸ וַיֹּוצִאֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹתֹ֖ות וּבְמֹפְתִֽים׃ wayowtsiʾenu yehwah mimitserayim beyad ḥazaqah uvizeroaʿ neṭuyah uvemoraʾ gadol uveʾotowt uvemofetiym׃

⁹ וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּקֹ֣ום הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ wayeviʾenu ʾel־hamaqowm hazeh wayiten־lanu ʾet־haʾarets hazoʾt ʾerets zavat ḥalav udevash׃

¹⁰ וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְהוָ֑ה וְהִנַּחְתֹּ֗ו לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ weʿatah hineh heveʾtiy ʾet־reʾshiyt periy haʾadamah ʾasher־natatah liy yehwah wehinaḥetow lifeney yehwah ʾeloheykha wehishetaḥawiyta lifeney yehwah ʾeloheykha׃

¹¹ וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטֹּ֗וב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃ ס wesamaḥeta vekhal־haṭowv ʾasher natan־lekha yehwah ʾeloheykha uleveytekha ʾatah wehalewiy wehager ʾasher beqirebekha׃ s

Note · Deutéronome 26.1–11

Une récolte se reçoit avec une mémoire et une joie commune

La confession commence dans une histoire familiale vulnérable et passe par l’Égypte. L’homme installé ne peut donc pas se présenter comme l’origine absolue de son bien. Le Lévite et l’étranger participent à la joie : la gratitude ne se referme pas sur la maison qui possède le champ.

¹² כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּתֹ֣ום וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃ kiy tekhaleh laʿeser ʾet־kal־maʿesar tevuʾatekha bashanah hasheliyshit shenat hamaʿaser wenatatah lalewiy lager layatowm welaʾalemanah weʾakhelu visheʿareykha wesaveʿu׃

¹³ וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּתֹ֣ום וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃ weʾamareta lifeney yehwah ʾeloheykha biʿaretiy haqodesh min־habayit wegam netatiyw lalewiy welager layatowm welaʾalemanah kekhal־mitsewatekha ʾasher tsiuiytaniy loʾ־ʿavaretiy mimitseoteykha weloʾ shakhaḥetiy׃

¹⁴ לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקֹול֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃ loʾ־ʾakhaletiy veʾoniy mimenu weloʾ־viʿaretiy mimenu beṭameʾ weloʾ־natatiy mimenu lemet shamaʿetiy beqowl yehwah ʾelohay ʿasiytiy kekhol ʾasher tsiuiytaniy׃

¹⁵ הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּעֹ֨ון קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ ס hasheqiyfah mimeʿown qadeshekha min־hashamayim uvarekhe ʾet־ʿamekha ʾet־yiseraʾel weʾet haʾadamah ʾasher natatah lanu kaʾasher nishebaʿeta laʾavoteynu ʾerets zavat ḥalav udevash׃ s

Note · Deutéronome 26.12–15

Une déclaration religieuse doit correspondre à une distribution réelle

L’offrant dit avoir remis la part consacrée aux destinataires prévus. Les mots ne sont pas censés remplacer l’acte matériel. Le rappel des usages permis et interdits souligne aussi que les ressources confiées ne peuvent être réorientées simplement au gré de celui qui les détient.

¹⁶ הַיֹּ֣ום הַזֶּ֗ה יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשֹׂ֛ות אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֹותָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ hayowm hazeh yehwah ʾeloheykha metsauekha laʿasowt ʾet־haḥuqiym haʾeleh weʾet־hamishepaṭiym weshamareta weʿasiyta ʾowtam bekhal־levavekha uvekhal־nafeshekha׃

¹⁷ אֶת־יְהוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיֹּ֑ום לִהְיֹות֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֹֽו׃ ʾet־yehwah heʾemareta hayowm liheyowt lekha leʾlohiym welalekhet biderakhayw welishemor ḥuqayw umitseotayw umishepaṭayw welishemoaʿ beqolow׃

¹⁸ וַֽיהוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיֹּ֗ום לִהְיֹ֥ות לֹו֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו׃ wayhwah heʾemiyrekha hayowm liheyowt low leʿam segulah kaʾasher diber־lakhe welishemor kal־mitseotayw׃

¹⁹ וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְיֹ֗ון עַ֤ל כָּל־הַגֹּויִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ ס uletitekha ʿeleyown ʿal kal־hagowyim ʾasher ʿasah litehilah uleshem uletifeʾaret weliheyotekha ʿam־qadosh layhwah ʾeloheykha kaʾasher diber׃ s

Note · Deutéronome 26.16–19

L’appartenance demande une réponse présente

Le double engagement relie l’aujourd’hui de Dieu et celui du peuple. La place reçue est associée à l’écoute et à la sainteté. Le langage d’honneur parmi les nations n’établit pas un droit de mépris : il doit être lu avec la justice et l’accueil que le discours vient de demander.