1 וַיְהִ֤י הַגֹּורָל֙ לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֔ה כִּי־ה֖וּא בְּכֹ֣ור יֹוסֵ֑ף לְמָכִיר֩ בְּכֹ֨ור מְנַשֶּׁ֜ה אֲבִ֣י הַגִּלְעָ֗ד כִּ֣י ה֤וּא הָיָה֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וַֽיְהִי־לֹ֖ו הַגִּלְעָ֥ד וְהַבָּשָֽׁן׃ wayehiy hagowral lemaṭeh menasheh kiy־huʾ bekhowr yowsef lemakhiyr bekhowr menasheh ʾaviy hagileʿad kiy huʾ hayah ʾiysh mileḥamah wayehiy־low hagileʿad wehabashan׃
2 וַ֠יְהִי לִבְנֵ֨י מְנַשֶּׁ֥ה הַנֹּותָרִים֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִבְנֵ֨י אֲבִיעֶ֜זֶר וְלִבְנֵי־חֵ֗לֶק וְלִבְנֵ֤י אַשְׂרִיאֵל֙ וְלִבְנֵי־שֶׁ֔כֶם וְלִבְנֵי־חֵ֖פֶר וְלִבְנֵ֣י שְׁמִידָ֑ע אֵ֠לֶּה בְּנֵ֨י מְנַשֶּׁ֧ה בֶּן־יֹוסֵ֛ף הַזְּכָרִ֖ים לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ wayehiy liveney menasheh hanowtariym lemishepeḥotam liveney ʾaviyʿezer weliveney־ḥeleq weliveney ʾaseriyʾel weliveney־shekhem weliveney־ḥefer weliveney shemiydaʿ ʾeleh beney menasheh ben־yowsef hazekhariym lemishepeḥotam׃
3 וְלִצְלָפְחָד֩ בֶּן־חֵ֨פֶר בֶּן־גִּלְעָ֜ד בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֗ה לֹא־הָ֥יוּ לֹ֛ו בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנֹ֑ות וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמֹ֣ות בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חָגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ welitselafeḥad ben־ḥefer ben־gileʿad ben־makhiyr ben־menasheh loʾ־hayu low baniym kiy ʾim־banowt weʾeleh shemowt benotayw maḥelah wenoʿah ḥagelah milekah wetiretsah׃
4 וַתִּקְרַ֡בְנָה לִפְנֵי֩ אֶלְעָזָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן וְלִפְנֵ֣י ׀ יְהֹושֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְלִפְנֵ֤י הַנְּשִׂיאִים֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָה֙ צִוָּ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת־לָ֥נוּ נַחֲלָ֖ה בְּתֹ֣וךְ אַחֵ֑ינוּ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם אֶל־פִּ֤י יְהוָה֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּתֹ֖וךְ אֲחֵ֥י אֲבִיהֶֽן׃ watiqeravenah lifeney ʾeleʿazar hakohen welifeney ׀ yehowshuaʿ bin־nun welifeney hanesiyʾiym leʾmor yehwah tsiuah ʾet־mosheh latet־lanu naḥalah betowkhe ʾaḥeynu wayiten lahem ʾel־piy yehwah naḥalah betowkhe ʾaḥey ʾaviyhen׃
5 וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃ wayipelu ḥaveley־menasheh ʿasarah levad meʾerets hagileʿad wehabashan ʾasher meʿever layareden׃
6 כִּ֚י בְּנֹ֣ות מְנַשֶּׁ֔ה נָחֲל֥וּ נַחֲלָ֖ה בְּתֹ֣וךְ בָּנָ֑יו וְאֶ֙רֶץ֙ הַגִּלְעָ֔ד הָיְתָ֥ה לִבְנֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה הַנֹּֽותָרִֽים׃ kiy benowt menasheh naḥalu naḥalah betowkhe banayw weʾerets hagileʿad hayetah liveney־menasheh hanowtariym׃
Note · Josué 17.1–6
Une parole de justice doit devenir un héritage réel
Les cinq sœurs sont nommées et rappellent l’ordre reçu de Dieu par Moïse. Nombres 27 racontait leur demande, et Nombres 36 en encadrait les conséquences dans la tribu. Josué raconte maintenant l’attribution. Cette continuité souligne l’écart possible entre un droit annoncé et sa mise en œuvre : la mémoire d’une décision ne suffit pas si personne n’en reçoit le bénéfice.
7 וַיְהִ֤י גְבוּל־מְנַשֶּׁה֙ מֵֽאָשֵׁ֔ר הַֽמִּכְמְתָ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י שְׁכֶ֑ם וְהָלַ֤ךְ הַגְּבוּל֙ אֶל־הַיָּמִ֔ין אֶל־יֹשְׁבֵ֖י עֵ֥ין תַּפּֽוּחַ׃ wayehiy gevul־menasheh meʾasher hamikhemetat ʾasher ʿal־peney shekhem wehalakhe hagevul ʾel־hayamiyn ʾel־yoshevey ʿeyn tapuaḥ׃
8 לִמְנַשֶּׁ֕ה הָיְתָ֖ה אֶ֣רֶץ תַּפּ֑וּחַ וְתַפּ֛וּחַ אֶל־גְּב֥וּל מְנַשֶּׁ֖ה לִבְנֵ֥י אֶפְרָֽיִם׃ limenasheh hayetah ʾerets tapuaḥ wetapuaḥ ʾel־gevul menasheh liveney ʾeferayim׃
9 וְיָרַ֣ד הַגְּבוּל֩ נַ֨חַל קָנָ֜ה נֶ֣גְבָּה לַנַּ֗חַל עָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּתֹ֖וךְ עָרֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה וּגְב֤וּל מְנַשֶּׁה֙ מִצְּפֹ֣ון לַנַּ֔חַל וַיְהִ֥י תֹצְאֹתָ֖יו הַיָּֽמָּה׃ weyarad hagevul naḥal qanah negebah lanaḥal ʿariym haʾeleh leʾeferayim betowkhe ʿarey menasheh ugevul menasheh mitsefown lanaḥal wayehiy totseʾotayw hayamah׃
10 נֶ֣גְבָּה לְאֶפְרַ֗יִם וְצָפֹ֙ונָה֙ לִמְנַשֶּׁ֔ה וַיְהִ֥י הַיָּ֖ם גְּבוּלֹ֑ו וּבְאָשֵׁר֙ יִפְגְּע֣וּן מִצָּפֹ֔ון וּבְיִשָּׂשכָ֖ר מִמִּזְרָֽח׃ negebah leʾeferayim wetsafownah limenasheh wayehiy hayam gevulow uveʾasher yifegeʿun mitsafown uveyisashkhar mimizeraḥ׃
11 וַיְהִ֨י לִמְנַשֶּׁ֜ה בְּיִשָּׂשכָ֣ר וּבְאָשֵׁ֗ר בֵּית־שְׁאָ֣ן וּ֠בְנֹותֶיהָ וְיִבְלְעָ֨ם וּבְנֹותֶ֜יהָ וְֽאֶת־יֹשְׁבֵ֧י דֹ֣אר וּבְנֹותֶ֗יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י עֵֽין־דֹּר֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֤י תַעְנַךְ֙ וּבְנֹתֶ֔יהָ וְיֹשְׁבֵ֥י מְגִדֹּ֖ו וּבְנֹותֶ֑יהָ שְׁלֹ֖שֶׁת הַנָּֽפֶת׃ wayehiy limenasheh beyisashkhar uveʾasher beyt־sheʾan uvenowteyha weyiveleʿam uvenowteyha weʾet־yoshevey doʾr uvenowteyha weyoshevey ʿeyn־dor uvenoteyha weyoshevey taʿenakhe uvenoteyha weyoshevey megidow uvenowteyha sheloshet hanafet׃
12 וְלֹ֤א יָכְלוּ֙ בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה לְהֹורִ֖ישׁ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֙ואֶל֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י לָשֶׁ֖בֶת בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ weloʾ yakhelu beney menasheh lehowriysh ʾet־heʿariym haʾeleh wayowʾel hakenaʿaniy lashevet baʾarets hazoʾt׃
13 וַֽיְהִ֗י כִּ֤י חָֽזְקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתְּנ֥וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י לָמַ֑ס וְהֹורֵ֖שׁ לֹ֥א הֹורִישֹֽׁו׃ ס wayehiy kiy ḥazequ beney yiseraʾel wayitenu ʾet־hakenaʿaniy lamas wehowresh loʾ howriyshow׃ s
Note · Josué 17.7–13
L’attribution du pays ne signifie pas une possession sans reste
Certaines villes relèvent d’autres voisinages et des Cananéens ne sont pas chassés. Lorsqu’Israël devient plus fort, ils sont assujettis plutôt qu’expulsés. Le texte décrit un choix de domination autant qu’une limite militaire antérieure. Cette réalité ne peut être réduite à une coexistence paisible ni utilisée pour justifier le travail contraint.
14 וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יֹוסֵ֔ף אֶת־יְהֹושֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גֹּורָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַֽאֲנִ֣י עַם־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה בֵּֽרְכַ֥נִי יְהוָֽה׃ wayedaberu beney yowsef ʾet־yehowshuaʿ leʾmor maduaʿ natatah liy naḥalah gowral ʾeḥad weḥevel ʾeḥad waʾaniy ʿam־rav ʿad ʾasher־ʿad־koh berekhaniy yehwah׃
15 וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם יְהֹושֻׁ֗עַ אִם־עַם־רַ֤ב אַתָּה֙ עֲלֵ֣ה לְךָ֣ הַיַּ֔עְרָה וּבֵרֵאתָ֤ לְךָ֙ שָׁ֔ם בְּאֶ֥רֶץ הַפְּרִזִּ֖י וְהָֽרְפָאִ֑ים כִּֽי־אָ֥ץ לְךָ֖ הַר־אֶפְרָֽיִם׃ wayoʾmer ʾaleyhem yehowshuaʿ ʾim־ʿam־rav ʾatah ʿaleh lekha hayaʿerah uvereʾta lekha sham beʾerets haperiziy weharefaʾiym kiy־ʾats lekha har־ʾeferayim׃
16 וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יֹוסֵ֔ף לֹֽא־יִמָּ֥צֵא לָ֖נוּ הָהָ֑ר וְרֶ֣כֶב בַּרְזֶ֗ל בְּכָל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הַיֹּשֵׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־הָעֵ֔מֶק לַֽאֲשֶׁ֤ר בְּבֵית־שְׁאָן֙ וּבְנֹותֶ֔יהָ וְלַֽאֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃ wayoʾmeru beney yowsef loʾ־yimatseʾ lanu hahar werekhev barezel bekhal־hakenaʿaniy hayoshev beʾerets־haʿemeq laʾasher beveyt־sheʾan uvenowteyha welaʾasher beʿemeq yizereʿeʾl׃
17 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹושֻׁ֙עַ֙ אֶל־בֵּ֣ית יֹוסֵ֔ף לְאֶפְרַ֥יִם וְלִמְנַשֶּׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עַם־רַ֣ב אַתָּ֗ה וְכֹ֤חַ גָּדֹול֙ לָ֔ךְ לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ גֹּורָ֥ל אֶחָֽד׃ wayoʾmer yehowshuaʿ ʾel־beyt yowsef leʾeferayim welimenasheh leʾmor ʿam־rav ʾatah wekhoaḥ gadowl lakhe loʾ־yiheyeh lekha gowral ʾeḥad׃
18 כִּ֣י הַ֤ר יִֽהְיֶה־לָּךְ֙ כִּֽי־יַ֣עַר ה֔וּא וּבֵ֣רֵאתֹ֔ו וְהָיָ֥ה לְךָ֖ תֹּֽצְאֹתָ֑יו כִּֽי־תֹורִ֣ישׁ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֗י כִּ֣י רֶ֤כֶב בַּרְזֶל֙ לֹ֔ו כִּ֥י חָזָ֖ק הֽוּא׃ פ kiy har yiheyeh־lakhe kiy־yaʿar huʾ uvereʾtow wehayah lekha totseʾotayw kiy־towriysh ʾet־hakenaʿaniy kiy rekhev barezel low kiy ḥazaq huʾ׃ f
Note · Josué 17.14–18
La demande d’espace est accueillie par un appel à agir
Les fils de Joseph invoquent leur nombre, puis la force des chars adverses. Josué les renvoie à leur propre capacité et à la forêt. Il ne leur donne pas simplement une part prise aux autres tribus. Ce récit ancien de défrichement et de conquête ne constitue toutefois ni une consigne générale de déforestation ni une autorisation d’évincer des voisins jugés gênants.