Lévitique 24

¹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃

² צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּאֹ֑ור לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃ tsaw ʾet־beney yiseraʾel weyiqeḥu ʾeleykha shemen zayit zakhe katiyt lamaʾowr lehaʿalot ner tamiyd׃

³ מִחוּץ֩ לְפָרֹ֨כֶת הָעֵדֻ֜ת בְּאֹ֣הֶל מֹועֵ֗ד יַעֲרֹךְ֩ אֹתֹ֨ו אַהֲרֹ֜ן מֵעֶ֧רֶב עַד־בֹּ֛קֶר לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִ֑יד חֻקַּ֥ת עֹולָ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃ miḥuts lefarokhet haʿedut beʾohel mowʿed yaʿarokhe ʾotow ʾaharon meʿerev ʿad־boqer lifeney yehwah tamiyd ḥuqat ʿowlam ledoroteykhem׃

⁴ עַ֚ל הַמְּנֹרָ֣ה הַטְּהֹרָ֔ה יַעֲרֹ֖ךְ אֶת־הַנֵּרֹ֑ות לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃ פ ʿal hamenorah haṭehorah yaʿarokhe ʾet־hanerowt lifeney yehwah tamiyd׃ f

⁵ וְלָקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלֹּ֑ות שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָאֶחָֽת׃ welaqaḥeta solet weʾafiyta ʾotah sheteym ʿesereh ḥalowt sheney ʿeseroniym yiheyeh haḥalah haʾeḥat׃

⁶ וְשַׂמְתָּ֥ אֹותָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכֹ֖ות שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ wesameta ʾowtam shetayim maʿarakhowt shesh hamaʿarakhet ʿal hashuleḥan haṭahor lifeney yehwah׃

⁷ וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃ wenatata ʿal־hamaʿarekhet levonah zakah wehayetah laleḥem leʾazekarah ʾisheh layhwah׃

⁸ בְּיֹ֨ום הַשַּׁבָּ֜ת בְּיֹ֣ום הַשַּׁבָּ֗ת יַֽעַרְכֶ֛נּוּ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִ֑יד מֵאֵ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עֹולָֽם׃ beyowm hashabat beyowm hashabat yaʿarekhenu lifeney yehwah tamiyd meʾet beney־yiseraʾel beriyt ʿowlam׃

⁹ וְהָֽיְתָה֙ לְאַהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו וַאֲכָלֻ֖הוּ בְּמָקֹ֣ום קָדֹ֑שׁ כִּ֡י קֹדֶשׁ֩ קָֽדָשִׁ֨ים ה֥וּא לֹ֛ו מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָ֖ה חָק־עֹולָֽם׃ ס wehayetah leʾaharon ulevanayw waʾakhaluhu bemaqowm qadosh kiy qodesh qadashiym huʾ low meʾishey yehwah ḥaq־ʿowlam׃ s

Note · Lévitique 24.1–9

La fidélité comporte des gestes répétés

Les lampes sont entretenues et les pains sont disposés régulièrement. La mémoire des douze tribus prend une forme matérielle. Le service ne vit pas seulement de grands événements ; il repose aussi sur des tâches dont la régularité soutient la relation commune.

¹⁰ וַיֵּצֵא֙ בֶּן־אִשָּׁ֣ה יִשְׂרְאֵלִ֔ית וְהוּא֙ בֶּן־אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י בְּתֹ֖וךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּנָּצוּ֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִ֔ית וְאִ֖ישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִֽי׃ wayetseʾ ben־ʾishah yisereʾeliyt wehuʾ ben־ʾiysh mitseriy betowkhe beney yiseraʾel wayinatsu bamaḥaneh ben hayisereʾeliyt weʾiysh hayisereʾeliy׃

¹¹ וַ֠יִּקֹּב בֶּן־הָֽאִשָּׁ֨ה הַיִּשְׂרְאֵלִ֤ית אֶת־הַשֵּׁם֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיָּבִ֥יאוּ אֹתֹ֖ו אֶל־מֹשֶׁ֑ה וְשֵׁ֥ם אִמֹּ֛ו שְׁלֹמִ֥ית בַּת־דִּבְרִ֖י לְמַטֵּה־דָֽן׃ wayiqov ben־haʾishah hayisereʾeliyt ʾet־hashem wayeqalel wayaviyʾu ʾotow ʾel־mosheh weshem ʾimow shelomiyt bat־diveriy lemaṭeh־dan׃

¹² וַיַּנִּיחֻ֖הוּ בַּמִּשְׁמָ֑ר לִפְרֹ֥שׁ לָהֶ֖ם עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃ פ wayaniyḥuhu bamishemar liferosh lahem ʿal־piy yehwah׃ f

¹³ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh leʾmor׃

¹⁴ הֹוצֵ֣א אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְסָמְכ֧וּ כָֽל־הַשֹּׁמְעִ֛ים אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹאשֹׁ֑ו וְרָגְמ֥וּ אֹתֹ֖ו כָּל־הָעֵדָֽה׃ howtseʾ ʾet־hameqalel ʾel־miḥuts lamaḥaneh wesamekhu khal־hashomeʿiym ʾet־yedeyhem ʿal־roʾshow weragemu ʾotow kal־haʿedah׃

¹⁵ וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֹֽו׃ weʾel־beney yiseraʾel tedaber leʾmor ʾiysh ʾiysh kiy־yeqalel ʾelohayw wenasaʾ ḥeṭeʾow׃

¹⁶ וְנֹקֵ֤ב שֵׁם־יְהוָה֙ מֹ֣ות יוּמָ֔ת רָגֹ֥ום יִרְגְּמוּ־בֹ֖ו כָּל־הָעֵדָ֑ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח בְּנָקְבֹו־שֵׁ֖ם יוּמָֽת׃ wenoqev shem־yehwah mowt yumat ragowm yiregemu־vow kal־haʿedah kager kaʾezeraḥ benaqevow־shem yumat׃

Note · Lévitique 24.10–16

Un conflit conduit à un examen avant la décision

L’homme est gardé dans l’attente d’une parole de jugement. Sa double ascendance est mentionnée sans que cela permette d’attribuer sa faute à une origine étrangère. Le récit rapporte ensuite une sentence capitale : la gravité de cette violence ne doit pas être rendue invisible par un langage adouci.

¹⁷ וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מֹ֖ות יוּמָֽת׃ weʾiysh kiy yakeh kal־nefesh ʾadam mowt yumat׃

¹⁸ וּמַכֵּ֥ה נֶֽפֶשׁ־בְּהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ umakeh nefesh־behemah yeshalemenah nefesh taḥat nafesh׃

¹⁹ וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יִתֵּ֥ן מ֖וּם בַּעֲמִיתֹ֑ו כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה כֵּ֖ן יֵעָ֥שֶׂה לֹּֽו׃ weʾiysh kiy־yiten mum baʿamiytow kaʾasher ʿasah ken yeʿaseh low׃

²⁰ בֶר תַּ֣חַת שֶׁ֔בֶר עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מוּם֙ בָּֽאָדָ֔ם כֵּ֖ן יִנָּ֥תֶן בֹּֽו׃ ver taḥat shever ʿayin taḥat ʿayin shen taḥat shen kaʾasher yiten mum baʾadam ken yinaten bow׃

²¹ וּמַכֵּ֥ה בְהֵמָ֖ה יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת׃ umakeh vehemah yeshalemenah umakeh ʾadam yumat׃

²² מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ mishepaṭ ʾeḥad yiheyeh lakhem kager kaʾezeraḥ yiheyeh kiy ʾaniy yehwah ʾeloheykhem׃

²³ וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁה֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּוצִ֣יאוּ אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹתֹ֖ו אָ֑בֶן וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ פ wayedaber mosheh ʾel־beney yiseraʾel wayowtsiyʾu ʾet־hameqalel ʾel־miḥuts lamaḥaneh wayiregemu ʾotow ʾaven uveney־yiseraʾel ʿasu kaʾasher tsiuah yehwah ʾet־mosheh׃ f

Note · Lévitique 24.17–23

La proportion n’est pas une invitation à se venger

La série sur les blessures exige une correspondance entre dommage et réponse dans un cadre de jugement. Le rappel d’une même règle pour l’étranger et l’autochtone s’oppose à une justice selon l’appartenance. Jésus reprend la formule de réciprocité en Matthieu 5.38-42 ; cette lecture chrétienne doit être distinguée d’une application privée et violente du talion.