1 וַיְהִי֙ בַּיֹּ֣ום הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ wayehiy bayowm hashemiyniy qaraʾ mosheh leʾaharon ulevanayw uleziqeney yiseraʾel׃
2 וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ wayoʾmer ʾel־ʾaharon qaḥ־lekha ʿegel ben־baqar leḥaṭaʾt weʾayil leʿolah temiymim wehaqerev lifeney yehwah׃
3 וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃ weʾel־beney yiseraʾel tedaber leʾmor qeḥu seʿiyr־ʿiziym leḥaṭaʾt weʿegel wakheves beney־shanah temiymim leʿolah׃
4 וְשֹׁ֨ור וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיֹּ֔ום יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃ weshowr waʾayil lishelamiym lizeboaḥ lifeney yehwah umineḥah belulah vashamen kiy hayowm yehwah nireʾah ʾaleykhem׃
5 וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ wayiqeḥu ʾet ʾasher tsiuah mosheh ʾel־peney ʾohel mowʿed wayiqerevu kal־haʿedah wayaʿamedu lifeney yehwah׃
6 וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּבֹ֥וד יְהוָֽה׃ wayoʾmer mosheh zeh hadavar ʾasher־tsiuah yehwah taʿasu weyeraʾ ʾaleykhem kevowd yehwah׃
7 וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃ wayoʾmer mosheh ʾel־ʾaharon qerav ʾel־hamizebeaḥ waʿaseh ʾet־ḥaṭaʾtekha weʾet־ʿolatekha wekhaper baʿadekha uveʿad haʿam waʿaseh ʾet־qareban haʿam wekhaper baʿadam kaʾasher tsiuah yehwah׃
Note · Lévitique 9.1–7
Le ministre ne commence pas par s’exempter lui-même
Aaron reçoit l’ordre de présenter pour lui et pour le peuple les offrandes appropriées. Sa médiation ne signifie donc pas qu’il serait sans faute. La communauté n’est pas placée devant un homme qui pourrait demander aux autres une démarche dont il n’aurait jamais besoin.
8 וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֹֽו׃ wayiqerav ʾaharon ʾel־hamizebeaḥ wayisheḥaṭ ʾet־ʿegel haḥaṭaʾt ʾasher־low׃
9 וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעֹו֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנֹ֣ות הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְסֹ֖וד הַמִּזְבֵּֽחַ׃ wayaqerivu beney ʾaharon ʾet־hadam ʾelayw wayiṭebol ʾetsebaʿow badam wayiten ʿal־qarenowt hamizebeaḥ weʾet־hadam yatsaq ʾel־yesowd hamizebeaḥ׃
10 וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ weʾet־haḥelev weʾet־hakelayot weʾet־hayoteret min־hakaved min־haḥaṭaʾt hiqeṭiyr hamizebeḥah kaʾasher tsiuah yehwah ʾet־mosheh׃
11 וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָעֹ֑ור שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ weʾet־habasar weʾet־haʿowr saraf baʾesh miḥuts lamaḥaneh׃
12 וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ wayisheḥaṭ ʾet־haʿolah wayametsiʾu beney ʾaharon ʾelayw ʾet־hadam wayizereqehu ʿal־hamizebeaḥ saviyv׃
13 וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ weʾet־haʿolah himetsiyʾu ʾelayw linetaḥeyha weʾet־haroʾsh wayaqeṭer ʿal־hamizebeaḥ׃
14 וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃ wayireḥats ʾet־haqerev weʾet־hakeraʿayim wayaqeṭer ʿal־haʿolah hamizebeḥah׃
Note · Lévitique 9.8–14
Une préparation distincte pour Aaron
Les gestes du sang, les parts brûlées et la victime portée hors du camp suivent l’ordre reçu. Le détail rend le service observable. La foi du peuple n’est pas appelée à une confiance indéfinie dans des opérations entièrement cachées derrière le prestige du ministre.
15 וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֹֽׁון׃ wayaqerev ʾet qareban haʿam wayiqaḥ ʾet־seʿiyr haḥaṭaʾt ʾasher laʿam wayisheḥaṭehu wayeḥaṭeʾehu kariʾshown׃
16 וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃ wayaqerev ʾet־haʿolah wayaʿaseah kamishepaṭ׃
17 וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפֹּו֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃ wayaqerev ʾet־hamineḥah wayemaleʾ khapow mimenah wayaqeṭer ʿal־hamizebeaḥ milevad ʿolat haboqer׃
18 וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשֹּׁור֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃ wayisheḥaṭ ʾet־hashowr weʾet־haʾayil zevaḥ hashelamiym ʾasher laʿam wayametsiʾu beney ʾaharon ʾet־hadam ʾelayw wayizereqehu ʿal־hamizebeaḥ saviyv׃
19 וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשֹּׁ֑ור וּמִן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃ weʾet־haḥalaviym min־hashowr umin־haʾayil haʾaleyah wehamekhaseh wehakelayot weyoteret hakaved׃
20 וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָזֹ֑ות וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃ wayasiymu ʾet־haḥalaviym ʿal־heḥazowt wayaqeṭer haḥalaviym hamizebeḥah׃
21 וְאֵ֣ת הֶחָזֹ֗ות וְאֵת֙ שֹׁ֣וק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃ weʾet heḥazowt weʾet showq hayamiyn heniyf ʾaharon tenufah lifeney yehwah kaʾasher tsiuah mosheh׃
Note · Lévitique 9.15–21
Les offrandes du peuple sont aussi diverses
Sacrifice pour le péché, holocauste, offrande végétale et communion se succèdent. Le rite ne réduit pas toutes les dimensions de la relation à Dieu à un sentiment unique. Faute, don, reconnaissance et partage prennent des formes distinctes dans une même célébration.
22 וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ [יָדֹו כ] (יָדָ֛יו ק) אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃ wayisaʾ ʾaharon ʾet־ [yadow kh] (yadayw q) ʾel־haʿam wayevarekhem wayered meʿasot haḥaṭaʾt wehaʿolah wehashelamiym׃
23 וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מֹועֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבֹוד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃ wayavoʾ mosheh weʾaharon ʾel־ʾohel mowʿed wayetseʾu wayevarakhu ʾet־haʿam wayeraʾ khevowd־yehwah ʾel־kal־haʿam׃
24 וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ watetseʾ ʾesh milifeney yehwah watoʾkhal ʿal־hamizebeaḥ ʾet־haʿolah weʾet־haḥalaviym wayareʾ kal־haʿam wayaronu wayipelu ʿal־peneyhem׃
Note · Lévitique 9.22–24
La bénédiction regarde vers le peuple
Aaron bénit, puis Moïse et Aaron bénissent ensemble. La gloire et le feu sont racontés comme une initiative divine qui suscite la réponse de l’assemblée. L’autorité du service est ainsi orientée vers une relation commune, non vers l’admiration d’un responsable isolé.