Exode 5

¹ וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃ weʾaḥar baʾu mosheh weʾaharon wayoʾmeru ʾel־pareʿoh koh־ʾamar yehwah ʾelohey yiseraʾel shalaḥ ʾet־ʿamiy weyaḥogu liy bamidebar׃

² וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹלֹ֔ו לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃ wayoʾmer pareʿoh miy yehwah ʾasher ʾeshemaʿ beqolow leshalaḥ ʾet־yiseraʾel loʾ yadaʿetiy ʾet־yehwah wegam ʾet־yiseraʾel loʾ ʾashaleaḥ׃

³ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר אֹ֥ו בֶחָֽרֶב׃ wayoʾmeru ʾelohey haʿiveriym niqeraʾ ʿaleynu nelakhah naʾ derekhe sheloshet yamiym bamidebar wenizebeḥah layhwah ʾeloheynu pen־yifegaʿenu badever ʾow veḥarev׃

⁴ וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃ wayoʾmer ʾalehem melekhe mitserayim lamah mosheh weʾaharon taferiyʿu ʾet־haʿam mimaʿasayw lekhu lesiveloteykhem׃

⁵ וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃ wayoʾmer pareʿoh hen־rabiym ʿatah ʿam haʾarets wehishebatem ʾotam misivelotam׃

Note · Exode 5.1–5

Deux autorités entrent en conflit

La demande de laisser partir le peuple engage une appartenance : Israël n’est pas la propriété absolue du roi. Le refus de Pharaon ne se limite pas à une question d’organisation du travail ; il revendique le pouvoir de décider si cette relation à Dieu comptera dans ses décisions.

⁶ וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיֹּ֣ום הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃ wayetsaw pareʿoh bayowm hahuʾ ʾet־hanogesiym baʿam weʾet־shoṭerayw leʾmor׃

⁷ לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמֹ֣ול שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃ loʾ toʾsifun latet teven laʿam lilebon haleveniym kitemowl shileshom hem yelekhu weqosheshu lahem teven׃

⁸ וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמֹ֤ול שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃ weʾet־matekonet haleveniym ʾasher hem ʿosiym temowl shileshom tasiymu ʿaleyhem loʾ tigereʿu mimenu kiy־nirepiym hem ʿal־ken hem tsoʿaqiym leʾmor nelekhah nizebeḥah leʾloheynu׃

⁹ תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃ tikhebad haʿavodah ʿal־haʾanashiym weyaʿasu־vah weʾal־yisheʿu bediverey־shaqer׃

¹⁰ וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃ wayetseʾu nogesey haʿam weshoṭerayw wayoʾmeru ʾel־haʿam leʾmor koh ʾamar pareʿoh ʾeyneniy noten lakhem teven׃

¹¹ אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃ ʾatem lekhu qeḥu lakhem teven meʾasher timetsaʾu kiy ʾeyn nigeraʿ meʿavodatekhem davar׃

¹² וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃ wayafets haʿam bekhal־ʾerets mitserayim leqoshesh qash lateven׃

¹³ וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־יֹ֣ום בְּיֹומֹ֔ו כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְיֹ֥ות הַתֶּֽבֶן׃ wehanogesiym ʾatsiym leʾmor kalu maʿaseykhem devar־yowm beyowmow kaʾasher biheyowt hateven׃

¹⁴ וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמֹ֣ול שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמֹ֖ול גַּם־הַיֹּֽום׃ wayuku shoṭerey beney yiseraʾel ʾasher־samu ʿalehem nogesey fareʿoh leʾmor maduaʿ loʾ khiliytem ḥaqekhem lilebon kitemowl shileshom gam־temowl gam־hayowm׃

Note · Exode 5.6–14

Une production exigée sans les moyens nécessaires

Les ouvriers doivent fournir la même quantité de briques tout en cherchant eux-mêmes la paille. La contrainte rend l’échec prévisible, puis le transforme en faute à punir. Le récit montre comment un pouvoir peut produire l’impossibilité avant d’en rendre responsables ceux qu’il exploite.

¹⁵ וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃ wayavoʾu shoṭerey beney yiseraʾel wayitseʿaqu ʾel־pareʿoh leʾmor lamah taʿaseh khoh laʿavadeykha׃

¹⁶ תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃ teven ʾeyn nitan laʿavadeykha uleveniym ʾomeriym lanu ʿasu wehineh ʿavadeykha mukiym weḥaṭaʾt ʿamekha׃

¹⁷ וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃ wayoʾmer nirepiym ʾatem nirepiym ʿal־ken ʾatem ʾomeriym nelekhah nizebeḥah layhwah׃

¹⁸ וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃ weʿatah lekhu ʿivedu weteven loʾ־yinaten lakhem wetokhen leveniym titenu׃

¹⁹ וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־יֹ֥ום בְּיֹומֹֽו׃ wayireʾu shoṭerey veney־yiseraʾel ʾotam beraʿ leʾmor loʾ־tigereʿu miliveneykhem devar־yowm beyowmow׃

²⁰ וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃ wayifegeʿu ʾet־mosheh weʾet־ʾaharon nitsaviym liqeraʾtam betseʾtam meʾet pareʿoh׃

²¹ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃ wayoʾmeru ʾalehem yereʾ yehwah ʿaleykhem weyishepoṭ ʾasher hiveʾashetem ʾet־reyḥenu beʿeyney fareʿoh uveʿeyney ʿavadayw latet־ḥerev beyadam leharegenu׃

Note · Exode 5.15–21

Les intermédiaires portent la violence du système

Les responsables israélites demandent un allègement et reçoivent une accusation. Leur reproche envers Moïse exprime ensuite la peur de mourir sous cette pression. Le lecteur ne doit pas réduire leur réaction à un manque abstrait de foi sans entendre le danger concret qui la provoque.

²² וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ wayashav mosheh ʾel־yehwah wayoʾmar ʾadonay lamah hareʿotah laʿam hazeh lamah zeh shelaḥetaniy׃

²³ וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃ umeʾaz baʾtiy ʾel־pareʿoh ledaber bishemekha heraʿ laʿam hazeh wehatsel loʾ־hitsaleta ʾet־ʿamekha׃

Note · Exode 5.22–23

La plainte fait partie du dialogue

Moïse ne cache pas l’écart entre l’envoi reçu et la souffrance accrue. Il interroge Dieu avec vigueur. Le récit lui donne cette parole avant de raconter une réponse : la relation de foi peut porter une question qui ne trouve pas immédiatement sa résolution dans les événements.