1 וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ wayedaber yehwah ʾel־mosheh lekhe ʿaleh mizeh ʾatah wehaʿam ʾasher heʿeliyta meʾerets mitserayim ʾel־haʾarets ʾasher nishebaʿetiy leʾaveraham leyitseḥaq uleyaʿaqov leʾmor lezareʿakha ʾetenenah׃
2 וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ weshalaḥetiy lefaneykha maleʾakhe wegerashetiy ʾet־hakenaʿaniy haʾemoriy wehaḥitiy wehaperiziy haḥiuiy wehayevusiy׃
3 אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃ ʾel־ʾerets zavat ḥalav udevash kiy loʾ ʾeʿeleh beqirebekha kiy ʿam־qesheh־ʿoref ʾatah pen־ʾakhelekha badarekhe׃
4 וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְיֹ֖ו עָלָֽיו׃ wayishemaʿ haʿam ʾet־hadavar haraʿ hazeh wayiteʾabalu weloʾ־shatu ʾiysh ʿedeyow ʿalayw׃
5 וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הֹורֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ wayoʾmer yehwah ʾel־mosheh ʾemor ʾel־beney־yiseraʾel ʾatem ʿam־qesheh־ʿoref regaʿ ʾeḥad ʾeʿeleh veqirebekha wekhiliytiykha weʿatah howred ʿedeyekha meʿaleykha weʾedeʿah mah ʾeʿeseh־lakhe׃
6 וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חֹורֵֽב׃ wayitenatselu veney־yiseraʾel ʾet־ʿedeyam mehar ḥowrev׃
Note · Exode 33.1–6
La réussite du voyage ne remplace pas la relation
La perspective d’un territoire favorable ne dissipe pas la gravité de l’éloignement annoncé. Le deuil et l’abandon des parures expriment une prise de conscience. Le texte invite à ne pas identifier simplement la présence de Dieu à l’obtention de ce que l’on désirait matériellement.
7 וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־לֹ֣ו ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא לֹ֖ו אֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מֹועֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ umosheh yiqaḥ ʾet־haʾohel wenaṭah־low ׀ miḥuts lamaḥaneh hareḥeq min־hamaḥaneh weqaraʾ low ʾohel mowʿed wehayah kal־mevaqesh yehwah yetseʾ ʾel־ʾohel mowʿed ʾasher miḥuts lamaḥaneh׃
8 וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳלֹ֑ו וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּאֹ֖ו הָאֹֽהֱלָה׃ wehayah ketseʾt mosheh ʾel־haʾohel yaqumu kal־haʿam wenitsevu ʾiysh petaḥ ʾaholow wehibiyṭu ʾaḥarey mosheh ʿad־boʾow haʾohelah׃
9 וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃ wehayah kevoʾ mosheh haʾohelah yered ʿamud heʿanan weʿamad petaḥ haʾohel wediber ʿim־mosheh׃
10 וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֹֽו׃ weraʾah khal־haʿam ʾet־ʿamud heʿanan ʿomed petaḥ haʾohel weqam kal־haʿam wehishetaḥauu ʾiysh petaḥ ʾaholow׃
11 וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְתֹ֜ו יְהֹושֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתֹּ֥וךְ הָאֹֽהֶל׃ ס wediber yehwah ʾel־mosheh paniym ʾel־paniym kaʾasher yedaber ʾiysh ʾel־reʿehu weshav ʾel־hamaḥaneh umesharetow yehowshuaʿ bin־nun naʿar loʾ yamiysh mitowkhe haʾohel׃ s
Note · Exode 33.7–11
Une tente hors du camp
Le récit décrit ici une tente de rencontre à l’extérieur du camp, alors que le sanctuaire prescrit n’est pas encore construit. Cette différence de présentation doit être reconnue. L’expression du face-à-face précise une proximité de dialogue ; elle n’oblige pas à imaginer une vision physique totale, que la suite limite expressément.
12 וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֹֽודַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃ wayoʾmer mosheh ʾel־yehwah reʾeh ʾatah ʾomer ʾelay haʿal ʾet־haʿam hazeh weʾatah loʾ howdaʿetaniy ʾet ʾasher־tishelaḥ ʿimiy weʾatah ʾamareta yedaʿetiykha veshem wegam־matsaʾta ḥen beʿeynay׃
13 וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הֹודִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגֹּ֥וי הַזֶּֽה׃ weʿatah ʾim־naʾ matsaʾtiy ḥen beʿeyneykha howdiʿeniy naʾ ʾet־derakhekha weʾedaʿakha lemaʿan ʾemetsaʾ־ḥen beʿeyneykha ureʾeh kiy ʿamekha hagowy hazeh׃
14 וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃ wayoʾmar panay yelekhu wahaniḥotiy lakhe׃
15 וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃ wayoʾmer ʾelayw ʾim־ʾeyn paneykha holekhiym ʾal־taʿalenu mizeh׃
16 וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפֹ֗וא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲלֹ֖וא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ פ uvameh ׀ yiuadaʿ ʾefowʾ kiy־matsaʾtiy ḥen beʿeyneykha ʾaniy weʿamekha halowʾ belekhetekha ʿimanu wenifeleynu ʾaniy weʿamekha mikal־haʿam ʾasher ʿal־peney haʾadamah׃ f
17 וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃ wayoʾmer yehwah ʾel־mosheh gam ʾet־hadavar hazeh ʾasher dibareta ʾeʿeseh kiy־matsaʾta ḥen beʿeynay waʾedaʿakha beshem׃
Note · Exode 33.12–17
Demander une présence, pas seulement une destination
Moïse demande à connaître les voies de Dieu et à être accompagné avec le peuple. La distinction d’Israël est liée à cette relation, non à une supériorité humaine autonome. La réponse favorable fait de la marche une histoire de proximité à recevoir plutôt qu’une simple entreprise de possession.
18 וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃ wayoʾmar hareʾeniy naʾ ʾet־kevodekha׃
19 וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃ wayoʾmer ʾaniy ʾaʿaviyr kal־ṭuviy ʿal־paneykha weqaraʾtiy veshem yehwah lefaneykha weḥanotiy ʾet־ʾasher ʾaḥon weriḥametiy ʾet־ʾasher ʾaraḥem׃
20 וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃ wayoʾmer loʾ tukhal lireʾot ʾet־panay kiy loʾ־yireʾaniy haʾadam waḥay׃
21 וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָקֹ֖ום אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃ wayoʾmer yehwah hineh maqowm ʾitiy wenitsaveta ʿal־hatsur׃
22 וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃ wehayah baʿavor kevodiy wesametiykha beniqerat hatsur wesakotiy khapiy ʿaleykha ʿad־ʿaveriy׃
23 וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃ ס wahasirotiy ʾet־kapiy weraʾiyta ʾet־ʾaḥoray ufanay loʾ yeraʾu׃ s
Note · Exode 33.18–23
La gloire révélée sans devenir possédée
La demande de voir rencontre une réponse qui associe bonté, nom et miséricorde. Une protection limite ce qui peut être vu. Le récit ne dévalue pas la rencontre : il reconnaît qu’une relation réelle peut rester au-delà de la maîtrise et de la description complètes du bénéficiaire.