1 אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ ʾaḥar ׀ hadevariym haʾeleh hayah devar־yehwah ʾel־ʾaveram bamaḥazeh leʾmor ʾal־tiyraʾ ʾaveram ʾanokhiy magen lakhe sekharekha harebeh meʾod׃
2 וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הֹולֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃ wayoʾmer ʾaveram ʾadonay yehwih mah־titen־liy weʾanokhiy howlekhe ʿariyriy uven־mesheq beytiy huʾ dameseq ʾeliyʿezer׃
3 וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יֹורֵ֥שׁ אֹתִֽי׃ wayoʾmer ʾaveram hen liy loʾ natatah zaraʿ wehineh ven־beytiy yowresh ʾotiy׃
4 וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃ wehineh devar־yehwah ʾelayw leʾmor loʾ yiyrashekha zeh kiy־ʾim ʾasher yetseʾ mimeʿeykha huʾ yiyrashekha׃
5 וַיֹּוצֵ֨א אֹתֹ֜ו הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכֹּ֣וכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר לֹ֔ו כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃ wayowtseʾ ʾotow haḥutsah wayoʾmer habeṭ־naʾ hashamayemah usefor hakowkhaviym ʾim־tukhal lisepor ʾotam wayoʾmer low koh yiheyeh zareʿekha׃
6 וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לֹּ֖ו צְדָקָֽה׃ weheʾemin bayhwah wayaḥesheveah low tsedaqah׃
Note · Genèse 15.1–6
Une confiance qui parle de son manque
Abram expose à Dieu ce qu’il ne comprend pas. La promesse d’une descendance répond à cette inquiétude sans faire apparaître immédiatement un enfant. Le fait que sa foi soit reconnue ne signifie pas que toutes ses conduites ultérieures seront justes ni que ses questions auraient été interdites.
7 וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֹוצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃ wayoʾmer ʾelayw ʾaniy yehwah ʾasher howtseʾtiykha meʾur kasediym latet lekha ʾet־haʾarets hazoʾt lerishetah׃
8 וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃ wayoʾmar ʾadonay yehwih bamah ʾedaʿ kiy ʾiyrashenah׃
9 וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגֹוזָֽל׃ wayoʾmer ʾelayw qeḥah liy ʿegelah meshuleshet weʿez meshuleshet weʾayil meshulash wetor wegowzal׃
10 וַיִּֽקַּֽח־לֹ֣ו אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְרֹ֖ו לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃ wayiqaḥ־low ʾet־kal־ʾeleh wayevater ʾotam batawekhe wayiten ʾiysh־biterow liqeraʾt reʿehu weʾet־hatsipor loʾ vatar׃
11 וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃ wayered haʿayiṭ ʿal־hapegariym wayashev ʾotam ʾaveram׃
Note · Genèse 15.7–11
Un rite dont les gestes doivent être distingués
Les animaux préparés appartiennent à la scène d’alliance. Le récit détaille les gestes sans fournir une explication complète de chaque élément. Il faut éviter de transformer les animaux ou les oiseaux en un code symbolique dont on prétendrait connaître toutes les correspondances.
12 וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָבֹ֔וא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃ wayehiy hashemesh lavowʾ wetaredemah nafelah ʿal־ʾaveram wehineh ʾeymah ḥashekhah gedolah nofelet ʿalayw׃
13 וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵאֹ֖ות שָׁנָֽה׃ wayoʾmer leʾaveram yadoaʿ tedaʿ kiy־ger ׀ yiheyeh zareʿakha beʾerets loʾ lahem waʿavadum weʿinu ʾotam ʾarebaʿ meʾowt shanah׃
14 וְגַ֧ם אֶת־הַגֹּ֛וי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֹֽול׃ wegam ʾet־hagowy ʾasher yaʿavodu dan ʾanokhiy weʾaḥarey־khen yetseʾu birekhush gadowl׃
15 וְאַתָּ֛ה תָּבֹ֥וא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁלֹ֑ום תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טֹובָֽה׃ weʾatah tavowʾ ʾel־ʾavoteykha beshalowm tiqaver beseyvah ṭowvah׃
16 וְדֹ֥ור רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃ wedowr reviyʿiy yashuvu henah kiy loʾ־shalem ʿaon haʾemoriy ʿad־henah׃
Note · Genèse 15.12–16
La promesse traverse une histoire douloureuse
L’annonce de la servitude des descendants empêche de confondre élection et protection contre toute souffrance. Le retour n’est pas immédiat. Le délai lié à la faute des Amoréens indique aussi que l’avenir d’Abram ne se raconte pas sans considération pour les autres habitants du pays.
17 וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ wayehiy hashemesh baʾah waʿalaṭah hayah wehineh tanur ʿashan welapiyd ʾesh ʾasher ʿavar beyn hagezariym haʾeleh׃
18 בַּיֹּ֣ום הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃ bayowm hahuʾ karat yehwah ʾet־ʾaveram beriyt leʾmor lezareʿakha natatiy ʾet־haʾarets hazoʾt minehar mitserayim ʿad־hanahar hagadol nehar־perat׃
19 אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃ ʾet־haqeyniy weʾet־haqeniziy weʾet haqademoniy׃
20 וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃ weʾet־haḥitiy weʾet־haperiziy weʾet־harefaʾiym׃
21 וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ ס weʾet־haʾemoriy weʾet־hakenaʿaniy weʾet־hagiregashiy weʾet־hayevusiy׃ s
Note · Genèse 15.17–21
L’engagement vient de Dieu
Les signes de feu traversent les morceaux pendant qu’Abram a été plongé dans un profond sommeil. La scène met ainsi au premier plan l’initiative divine. Les frontières annoncées appartiennent à la promesse du récit ; leur usage politique contemporain demande des distinctions que ce passage ne fournit pas à lui seul.
