1 וַיְהִ֕י כִּשְׁמֹ֖עַ יָבִ֣ין מֶֽלֶךְ־חָצֹ֑ור וַיִּשְׁלַ֗ח אֶל־יֹובָב֙ מֶ֣לֶךְ מָדֹ֔ון וְאֶל־מֶ֥לֶךְ שִׁמְרֹ֖ון וְאֶל־מֶ֥לֶךְ אַכְשָֽׁף׃ wayehiy kishemoaʿ yaviyn melekhe־ḥatsowr wayishelaḥ ʾel־yowvav melekhe madown weʾel־melekhe shimerown weʾel־melekhe ʾakheshaf׃
2 וְֽאֶל־הַמְּלָכִ֞ים אֲשֶׁ֣ר מִצְּפֹ֗ון בָּהָ֧ר וּבָעֲרָבָ֛ה נֶ֥גֶב כִּֽנֲרֹ֖ות וּבַשְּׁפֵלָ֑ה וּבְנָפֹ֥ות דֹּ֖ור מִיָּֽם׃ weʾel־hamelakhiym ʾasher mitsefown bahar uvaʿaravah negev kinarowt uvashefelah uvenafowt dowr miyam׃
3 הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִמִּזְרָ֣ח וּמִיָּ֔ם וְהָאֱמֹרִ֧י וְהַחִתִּ֛י וְהַפְּרִזִּ֥י וְהַיְבוּסִ֖י בָּהָ֑ר וְהַֽחִוִּי֙ תַּ֣חַת חֶרְמֹ֔ון בְּאֶ֖רֶץ הַמִּצְפָּֽה׃ hakenaʿaniy mimizeraḥ umiyam wehaʾemoriy wehaḥitiy wehaperiziy wehayevusiy bahar wehaḥiuiy taḥat ḥeremown beʾerets hamitsepah׃
4 וַיֵּצְא֣וּ הֵ֗ם וְכָל־מַֽחֲנֵיהֶם֙ עִמָּ֔ם עַם־רָ֕ב כַּחֹ֛ול אֲשֶׁ֥ר עַל־שְׂפַת־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וְס֥וּס וָרֶ֖כֶב רַב־מְאֹֽד׃ wayetseʾu hem wekhal־maḥaneyhem ʿimam ʿam־rav kaḥowl ʾasher ʿal־sefat־hayam larov wesus warekhev rav־meʾod׃
5 וַיִּוָּ֣עֲד֔וּ כֹּ֖ל הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֹ֜אוּ וַיַּחֲנ֤וּ יַחְדָּו֙ אֶל־מֵ֣י מֵרֹ֔ום לְהִלָּחֵ֖ם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ פ wayiuaʿadu kol hamelakhiym haʾeleh wayavoʾu wayaḥanu yaḥedaw ʾel־mey merowm lehilaḥem ʿim־yiseraʾel׃ f
6 וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֣ה אֶל־יְהֹושֻׁעַ֮ אַל־תִּירָ֣א מִפְּנֵיהֶם֒ כִּֽי־מָחָ֞ר כָּעֵ֣ת הַזֹּ֗את אָנֹכִ֞י נֹתֵ֧ן אֶת־כֻּלָּ֛ם חֲלָלִ֖ים לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם תְּעַקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם תִּשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ wayoʾmer yehwah ʾel־yehowshuaʿ ʾal־tiyraʾ mipeneyhem kiy־maḥar kaʿet hazoʾt ʾanokhiy noten ʾet־kulam ḥalaliym lifeney yiseraʾel ʾet־suseyhem teʿaqer weʾet־marekevoteyhem tiserof baʾesh׃
7 וַיָּבֹ֣א יְהֹושֻׁ֡עַ וְכָל־עַם֩ הַמִּלְחָמָ֨ה עִמֹּ֧ו עֲלֵיהֶ֛ם עַל־מֵ֥י מֵרֹ֖ום פִּתְאֹ֑ם וַֽיִּפְּל֖וּ בָּהֶֽם׃ wayavoʾ yehowshuaʿ wekhal־ʿam hamileḥamah ʿimow ʿaleyhem ʿal־mey merowm piteʾom wayipelu bahem׃
8 וַיִּתְּנֵ֨ם יְהוָ֥ה בְּיַֽד־יִשְׂרָאֵל֮ וַיַּכּוּם֒ וַֽיִּרְדְּפ֞וּם עַד־צִידֹ֣ון רַבָּ֗ה וְעַד֙ מִשְׂרְפֹ֣ות מַ֔יִם וְעַד־בִּקְעַ֥ת מִצְפֶּ֖ה מִזְרָ֑חָה וַיַּכֻּ֕ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־לָהֶ֖ם שָׂרִֽיד׃ wayitenem yehwah beyad־yiseraʾel wayakum wayiredefum ʿad־tsiydown rabah weʿad miserefowt mayim weʿad־biqeʿat mitsepeh mizeraḥah wayakum ʿad־biletiy hisheʾiyr־lahem sariyd׃
9 וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ יְהֹושֻׁ֔עַ כַּאֲשֶׁ֥ר אָֽמַר־לֹ֖ו יְהוָ֑ה אֶת־סוּסֵיהֶ֣ם עִקֵּ֔ר וְאֶת־מַרְכְּבֹתֵיהֶ֖ם שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ ס wayaʿas lahem yehowshuaʿ kaʾasher ʾamar־low yehwah ʾet־suseyhem ʿiqer weʾet־marekevoteyhem saraf baʾesh׃ s
Note · Josué 11.1–9
La force des moyens adverses n’est pas le centre de la confiance
La coalition rassemble hommes, chevaux et chars en grand nombre. Après la victoire, les chars sont brûlés et les chevaux mutilés. Le texte ne décrit pas la constitution d’une puissance militaire identique à celle des vaincus. Cette observation ne rend pas la mutilation des animaux anodine ni n’autorise à l’ériger en pratique exemplaire.
10 וַיָּ֨שָׁב יְהֹושֻׁ֜עַ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ וַיִּלְכֹּ֣ד אֶת־חָצֹ֔ור וְאֶת־מַלְכָּ֖הּ הִכָּ֣ה בֶחָ֑רֶב כִּֽי־חָצֹ֣ור לְפָנִ֔ים הִ֕יא רֹ֖אשׁ כָּל־הַמַּמְלָכֹ֥ות הָאֵֽלֶּה׃ wayashav yehowshuaʿ baʿet hahiyʾ wayilekod ʾet־ḥatsowr weʾet־malekah hikah veḥarev kiy־ḥatsowr lefaniym hiyʾ roʾsh kal־hamamelakhowt haʾeleh׃
11 וַ֠יַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֤הּ לְפִי־חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נֹותַ֖ר כָּל־נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־חָצֹ֖ור שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ wayaku ʾet־kal־hanefesh ʾasher־bah lefiy־ḥerev haḥarem loʾ nowtar kal־neshamah weʾet־ḥatsowr saraf baʾesh׃
12 וְֽאֶת־כָּל־עָרֵ֣י הַמְּלָכִֽים־הָ֠אֵלֶּה וְֽאֶת־כָּל־מַלְכֵיהֶ֞ם לָכַ֧ד יְהֹושֻׁ֛עַ וַיַּכֵּ֥ם לְפִי־חֶ֖רֶב הֶחֱרִ֣ים אֹותָ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃ weʾet־kal־ʿarey hamelakhiym־haʾeleh weʾet־kal־malekheyhem lakhad yehowshuaʿ wayakem lefiy־ḥerev heḥeriym ʾowtam kaʾasher tsiuah mosheh ʿeved yehwah׃
13 רַ֣ק כָּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדֹות֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצֹ֥ור לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהֹושֻֽׁעַ׃ raq kal־heʿariym haʿomedowt ʿal־tilam loʾ serafam yiseraʾel zulatiy ʾet־ḥatsowr levadah saraf yehowshuaʿ׃
14 וְ֠כֹל שְׁלַ֞ל הֶעָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֣ק אֶֽת־כָּל־הָאָדָ֞ם הִכּ֣וּ לְפִי־חֶ֗רֶב עַד־הִשְׁמִדָם֙ אֹותָ֔ם לֹ֥א הִשְׁאִ֖ירוּ כָּל־נְשָׁמָֽה׃ wekhol shelal heʿariym haʾeleh wehabehemah bazezu lahem beney yiseraʾel raq ʾet־kal־haʾadam hiku lefiy־ḥerev ʿad־hishemidam ʾowtam loʾ hisheʾiyru kal־neshamah׃
15 כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה עַבְדֹּ֔ו כֵּן־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהֹושֻׁ֑עַ וְכֵן֙ עָשָׂ֣ה יְהֹושֻׁ֔עַ לֹֽא־הֵסִ֣יר דָּבָ֔ר מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ kaʾasher tsiuah yehwah ʾet־mosheh ʿavedow ken־tsiuah mosheh ʾet־yehowshuaʿ wekhen ʿasah yehowshuaʿ loʾ־hesiyr davar mikol ʾasher־tsiuah yehwah ʾet־mosheh׃
Note · Josué 11.10–15
Distinguer les bâtiments épargnés et les vies détruites
Le narrateur précise que seule Hatsor est incendiée parmi certaines villes, mais il affirme la mise à mort des habitants. On ne peut donc déduire de l’absence d’incendie que la population aurait été protégée. Les règles sur le butin diffèrent aussi de Jéricho : le livre conserve des traitements variés à l’intérieur de ses récits de conquête.
16 וַיִּקַּ֨ח יְהֹושֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֗את הָהָ֤ר וְאֶת־כָּל־הַנֶּ֙גֶב֙ וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ הַגֹּ֔שֶׁן וְאֶת־הַשְּׁפֵלָ֖ה וְאֶת־הָעֲרָבָ֑ה וְאֶת־הַ֥ר יִשְׂרָאֵ֖ל וּשְׁפֵלָתֹֽה׃ wayiqaḥ yehowshuaʿ ʾet־kal־haʾarets hazoʾt hahar weʾet־kal־hanegev weʾet kal־ʾerets hagoshen weʾet־hashefelah weʾet־haʿaravah weʾet־har yiseraʾel ushefelatoh׃
17 מִן־הָהָ֤ר הֶֽחָלָק֙ הָעֹולֶ֣ה שֵׂעִ֔יר וְעַד־בַּ֤עַל גָּד֙ בְּבִקְעַ֣ת הַלְּבָנֹ֔ון תַּ֖חַת הַר־חֶרְמֹ֑ון וְאֵ֤ת כָּל־מַלְכֵיהֶם֙ לָכַ֔ד וַיַּכֵּ֖ם וַיְמִיתֵֽם׃ min־hahar heḥalaq haʿowleh seʿiyr weʿad־baʿal gad beviqeʿat halevanown taḥat har־ḥeremown weʾet kal־malekheyhem lakhad wayakem wayemiytem׃
18 יָמִ֣ים רַבִּ֗ים עָשָׂ֧ה יְהֹושֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־הַמְּלָכִ֥ים הָאֵ֖לֶּה מִלְחָמָֽה׃ yamiym rabiym ʿasah yehowshuaʿ ʾet־kal־hamelakhiym haʾeleh mileḥamah׃
19 לֹֽא־הָיְתָ֣ה עִ֗יר אֲשֶׁ֤ר הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלְתִּ֥י הַחִוִּ֖י יֹשְׁבֵ֣י גִבְעֹ֑ון אֶת־הַכֹּ֖ל לָקְח֥וּ בַמִּלְחָמָֽה׃ loʾ־hayetah ʿiyr ʾasher hisheliymah ʾel־beney yiseraʾel biletiy haḥiuiy yoshevey giveʿown ʾet־hakol laqeḥu vamileḥamah׃
20 כִּ֣י מֵאֵ֣ת יְהוָ֣ה ׀ הָיְתָ֡ה לְחַזֵּ֣ק אֶת־לִבָּם֩ לִקְרַ֨את הַמִּלְחָמָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְמַ֣עַן הַֽחֲרִימָ֔ם לְבִלְתִּ֥י הֱיֹות־לָהֶ֖ם תְּחִנָּ֑ה כִּ֚י לְמַ֣עַן הַשְׁמִידָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ ס kiy meʾet yehwah ׀ hayetah leḥazeq ʾet־libam liqeraʾt hamileḥamah ʾet־yiseraʾel lemaʿan haḥariymam leviletiy heyowt־lahem teḥinah kiy lemaʿan hashemiydam kaʾasher tsiuah yehwah ʾet־mosheh׃ s
Note · Josué 11.16–20
Le durcissement attribué à Dieu reste une difficulté réelle
Le sommaire refuse l’image d’une guerre achevée en quelques jours. Il explique aussi la résistance des cités par une action divine orientée vers l’interdit. Cette affirmation ne peut être ramenée à une simple décision humaine neutre ; elle pose la question difficile de la violence attribuée à Dieu, sans donner au lecteur le droit de l’imiter.
21 וַיָּבֹ֨א יְהֹושֻׁ֜עַ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא וַיַּכְרֵ֤ת אֶת־הָֽעֲנָקִים֙ מִן־הָהָ֤ר מִן־חֶבְרֹון֙ מִן־דְּבִ֣ר מִן־עֲנָ֔ב וּמִכֹּל֙ הַ֣ר יְהוּדָ֔ה וּמִכֹּ֖ל הַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל עִם־עָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִימָ֥ם יְהֹושֻֽׁעַ׃ wayavoʾ yehowshuaʿ baʿet hahiyʾ wayakheret ʾet־haʿanaqiym min־hahar min־ḥeverown min־devir min־ʿanav umikol har yehudah umikol har yiseraʾel ʿim־ʿareyhem heḥeriymam yehowshuaʿ׃
22 לֹֽא־נֹותַ֣ר עֲנָקִ֔ים בְּאֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֗ק בְּעַזָּ֛ה בְּגַ֥ת וּבְאַשְׁדֹּ֖וד נִשְׁאָֽרוּ׃ loʾ־nowtar ʿanaqiym beʾerets beney yiseraʾel raq beʿazah begat uveʾashedowd nisheʾaru׃
23 וַיִּקַּ֨ח יְהֹושֻׁ֜עַ אֶת־כָּל־הָאָ֗רֶץ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ וַיִּתְּנָהּ֩ יְהֹושֻׁ֨עַ לְנַחֲלָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל כְּמַחְלְקֹתָ֖ם לְשִׁבְטֵיהֶ֑ם וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃ פ wayiqaḥ yehowshuaʿ ʾet־kal־haʾarets kekhol ʾasher diber yehwah ʾel־mosheh wayitenah yehowshuaʿ lenaḥalah leyiseraʾel kemaḥeleqotam leshiveṭeyhem wehaʾarets shaqeṭah mimileḥamah׃ f
Note · Josué 11.21–23
Le repos annoncé n’efface pas tout ce qui reste ouvert
La notice sur les Anakim mentionne des groupes demeurés dans des villes extérieures à l’espace ici attribué à Israël. Le repos conclut une étape narrative avant le partage. Hébreux 4.8-11 reprendra le repos donné par Josué en regardant au-delà de lui ; cette lecture chrétienne ne rend pas sans valeur la promesse reçue par Israël.