Genèse 4

¹ וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתֹּ֑ו וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃ wehaʾadam yadaʿ ʾet־ḥauah ʾishetow watahar wateled ʾet־qayin watoʾmer qaniytiy ʾiysh ʾet־yehwah׃

² וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃ watosef laledet ʾet־ʾaḥiyw ʾet־havel wayehiy־hevel roʿeh tsoʾn weqayin hayah ʿoved ʾadamah׃

³ וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ wayehiy miqets yamiym wayaveʾ qayin miperiy haʾadamah mineḥah layhwah׃

⁴ וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹרֹ֥ות צֹאנֹ֖ו וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֹֽו׃ wehevel heviyʾ gam־huʾ mibekhorowt tsoʾnow umeḥelevehen wayishaʿ yehwah ʾel־hevel weʾel־mineḥatow׃

⁵ וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָתֹ֖ו לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃ weʾel־qayin weʾel־mineḥatow loʾ shaʿah wayiḥar leqayin meʾod wayipelu panayw׃

⁶ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃ wayoʾmer yehwah ʾel־qayin lamah ḥarah lakhe welamah nafelu faneykha׃

⁷ הֲלֹ֤וא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָתֹ֔ו וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בֹּֽו׃ halowʾ ʾim־teyṭiyv seʾet weʾim loʾ teyṭiyv lapetaḥ ḥaṭaʾt rovets weʾeleykha teshuqatow weʾatah timeshal־bow׃

Note · Genèse 4.1–7

Un refus dont le motif n’est pas entièrement expliqué

Le texte distingue l’accueil réservé aux deux offrandes sans détailler toutes les raisons de cette différence. Il serait imprudent d’inventer une règle selon laquelle Dieu n’accepterait que les sacrifices animaux. L’avertissement donné à Caïn porte sur sa réponse à la frustration et sur le mal qui le menace.

⁸ וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיֹותָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃ wayoʾmer qayin ʾel־hevel ʾaḥiyw wayehiy biheyowtam basadeh wayaqam qayin ʾel־hevel ʾaḥiyw wayaharegehu׃

⁹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃ wayoʾmer yehwah ʾel־qayin ʾey hevel ʾaḥiykha wayoʾmer loʾ yadaʿetiy hashomer ʾaḥiy ʾanokhiy׃

¹⁰ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ קֹ֚ול דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ wayoʾmer meh ʿasiyta qowl demey ʾaḥiykha tsoʿaqiym ʾelay min־haʾadamah׃

¹¹ וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃ weʿatah ʾarur ʾatah min־haʾadamah ʾasher patsetah ʾet־piyha laqaḥat ʾet־demey ʾaḥiykha miyadekha׃

¹² כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃ kiy taʿavod ʾet־haʾadamah loʾ־tosef tet־koḥah lakhe naʿ wanad tiheyeh vaʾarets׃

¹³ וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּדֹ֥ול עֲוֹנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃ wayoʾmer qayin ʾel־yehwah gadowl ʿaoniy minesoʾ׃

¹⁴ הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיֹּ֗ום מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃ hen gerasheta ʾotiy hayowm meʿal peney haʾadamah umipaneykha ʾesater wehayiytiy naʿ wanad baʾarets wehayah khal־motseʾiy yaharegeniy׃

¹⁵ וַיֹּ֧אמֶר לֹ֣ו יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ אֹ֔ות לְבִלְתִּ֥י הַכֹּות־אֹתֹ֖ו כָּל־מֹצְאֹֽו׃ wayoʾmer low yehwah lakhen kal־horeg qayin shiveʿatayim yuqam wayasem yehwah leqayin ʾowt leviletiy hakowt־ʾotow kal־motseʾow׃

¹⁶ וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נֹ֖וד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃ wayetseʾ qayin milifeney yehwah wayeshev beʾerets־nowd qidemat־ʿeden׃

Note · Genèse 4.8–16

Le frère dont on doit répondre

Dieu interroge Caïn sur Abel et donne une voix au sang versé. La responsabilité fraternelle ne disparaît pas lorsqu’on prétend l’ignorer. Le signe protecteur accordé à Caïn n’approuve pas son crime ; il empêche que le jugement soit livré à une vengeance sans limite.

¹⁷ וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתֹּ֔ו וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנֹ֑וךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנֹ֥ו חֲנֹֽוךְ׃ wayedaʿ qayin ʾet־ʾishetow watahar wateled ʾet־ḥanowkhe wayehiy boneh ʿiyr wayiqeraʾ shem haʿiyr keshem benow ḥanowkhe׃

¹⁸ וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנֹוךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃ wayiualed laḥanowkhe ʾet־ʿiyrad weʿiyrad yalad ʾet־meḥuyaʾel umeḥiyyaʾel yalad ʾet־metushaʾel umetushaʾel yalad ʾet־lamekhe׃

¹⁹ וַיִּֽקַּֽח־לֹ֥ו לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃ wayiqaḥ־low lemekhe shetey nashiym shem haʾaḥat ʿadah weshem hasheniyt tsilah׃

²⁰ וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ wateled ʿadah ʾet־yaval huʾ hayah ʾaviy yoshev ʾohel umiqeneh׃

²¹ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנֹּ֖ור וְעוּגָֽב׃ weshem ʾaḥiyw yuval huʾ hayah ʾaviy kal־tofes kinowr weʿugav׃

²² וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲחֹ֥ות תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃ wetsilah gam־hiwʾ yaledah ʾet־tuval qayin loṭesh kal־ḥoresh neḥoshet uvarezel waʾaḥowt tuval־qayin naʿamah׃

²³ וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קֹולִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃ wayoʾmer lemekhe lenashayw ʿadah wetsilah shemaʿan qowliy neshey lemekhe haʾezenah ʾimeratiy kiy ʾiysh haragetiy lefitseʿiy weyeled leḥaburatiy׃

²⁴ כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃ kiy shiveʿatayim yuqam־qayin welemekhe shiveʿiym weshiveʿah׃

Note · Genèse 4.17–24

Créativité et violence peuvent coexister

Les activités de la ville, de l’élevage, de la musique et du travail des métaux apparaissent dans la même histoire que la vantardise meurtrière de Lémec. Le progrès des techniques ne garantit pas celui des relations. Le chant de vengeance n’est pas proposé comme une parole à imiter.

²⁵ וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עֹוד֙ אֶת־אִשְׁתֹּ֔ו וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָגֹ֖ו קָֽיִן׃ wayedaʿ ʾadam ʿowd ʾet־ʾishetow wateled ben watiqeraʾ ʾet־shemow shet kiy shat־liy ʾelohiym zeraʿ ʾaḥer taḥat hevel kiy haragow qayin׃

²⁶ וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו אֱנֹ֑ושׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ פ uleshet gam־huʾ yulad־ben wayiqeraʾ ʾet־shemow ʾenowsh ʾaz huḥal liqeroʾ beshem yehwah׃ f

Note · Genèse 4.25–26

Une naissance qui ne supprime pas la perte

La naissance de Seth ouvre un avenir après la mort d’Abel. Elle n’annule ni le meurtre ni la singularité du disparu. La mention de l’invocation du Seigneur donne à cette histoire douloureuse un horizon de relation, au-delà de la seule transmission de la violence.