Ruth 2

¹ וּֽלְנָעֳמִ֞י [מְיֻדָּע כ] (מֹודַ֣ע ק) לְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבֹּ֣ור חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמֹ֖ו בֹּֽעַז׃ ulenaʿomiy [meyudaʿ kh] (mowdaʿ q) leʾiyshah ʾiysh gibowr ḥayil mimishepaḥat ʾeliymelekhe ushemow boʿaz׃

² וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמֹּואֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳטָ֣ה בַשִּׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי׃ watoʾmer rut hamowʾaviyah ʾel־naʿomiy ʾelekhah־naʾ hasadeh waʾalaqoṭah vashiboliym ʾaḥar ʾasher ʾemetsaʾ־ḥen beʿeynayw watoʾmer lah lekhiy vitiy׃

³ וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבֹוא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃ watelekhe watavowʾ watelaqeṭ basadeh ʾaḥarey haqotseriym wayiqer miqereah ḥeleqat hasadeh levoʿaz ʾasher mimishepaḥat ʾeliymelekhe׃

⁴ וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקֹּוצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ לֹ֖ו יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה׃ wehineh־voʿaz baʾ mibeyt leḥem wayoʾmer laqowtseriym yehwah ʿimakhem wayoʾmeru low yevarekhekha yehwah׃

⁵ וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲרֹ֔ו הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקֹּֽוצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ wayoʾmer boʿaz lenaʿarow hanitsav ʿal־haqowtseriym lemiy hanaʿarah hazoʾt׃

⁶ וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקֹּוצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֹֽואֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מֹואָֽב׃ wayaʿan hanaʿar hanitsav ʿal־haqowtseriym wayoʾmar naʿarah mowʾaviyah hiyʾ hashavah ʿim־naʿomiy misedeh mowʾav׃

⁷ וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקֹּוצְרִ֑ים וַתָּבֹ֣וא וַֽתַּעֲמֹ֗וד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃ watoʾmer ʾalaqoṭah־naʾ weʾasafetiy vaʿomariym ʾaḥarey haqowtseriym watavowʾ wataʿamowd meʾaz haboqer weʿad־ʿatah zeh shivetah habayit meʿaṭ׃

Note · Ruth 2.1–7

Ruth cherche une possibilité de vivre sans connaître toute l’issue

Le lecteur apprend le lien de Boaz avec Élimélek avant que Ruth le découvre. Le narrateur présente sa venue dans ce champ sous le signe de la rencontre fortuite. La lecture croyante peut y reconnaître une providence discrète, mais le texte ne rapporte pas de consigne divine indiquant à Ruth quelle parcelle choisir. Son initiative et son travail gardent toute leur place.

⁸ וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲלֹ֧וא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃ wayoʾmer boʿaz ʾel־rut halowʾ shamaʿate bitiy ʾal־telekhiy lileqoṭ besadeh ʾaḥer wegam loʾ taʿavuriy mizeh wekhoh tidebaqiyn ʿim־naʿarotay׃

⁹ עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲלֹ֥וא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃ ʿeynayikhe basadeh ʾasher־yiqetsorun wehalakhete ʾaḥareyhen halowʾ tsiuiytiy ʾet־haneʿariym leviletiy nageʿekhe wetsamit wehalakhete ʾel־hakeliym weshatiyt meʾasher yisheʾavun haneʿariym׃

¹⁰ וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה׃ watipol ʿal־paneyha watishetaḥu ʾaretsah watoʾmer ʾelayw maduaʿ matsaʾtiy ḥen beʿeyneykha lehakiyreniy weʾanokhiy nakheriyah׃

¹¹ וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמֹותֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מֹ֣ות אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֹֽולַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמֹ֥ול שִׁלְשֹֽׁום׃ wayaʿan boʿaz wayoʾmer lah huged hugad liy kol ʾasher־ʿasiyt ʾet־ḥamowtekhe ʾaḥarey mowt ʾiyshekhe wataʿazeviy ʾaviykhe weʾimekhe weʾerets mowladetekhe watelekhiy ʾel־ʿam ʾasher loʾ־yadaʿate temowl shileshowm׃

¹² יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲסֹ֥ות תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃ yeshalem yehwah paʿolekhe utehiy masekuretekhe shelemah meʿim yehwah ʾelohey yiseraʾel ʾasher־baʾt laḥasowt taḥat־kenafayw׃

¹³ וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃ watoʾmer ʾemetsaʾ־ḥen beʿeyneykha ʾadoniy kiy niḥametaniy wekhiy dibareta ʿal־lev shifeḥatekha weʾanokhiy loʾ ʾeheyeh keʾaḥat shifeḥoteykha׃

Note · Ruth 2.8–13

La protection doit être exercée par celui qui dispose de l’autorité

Boaz interdit aux hommes de toucher Ruth et lui ouvre l’accès à l’eau. Sa vulnérabilité d’étrangère ne doit pas être traitée comme une obligation de supporter les abus pour être admise. Lévitique 19.9-10 et Deutéronome 24.19-22 éclairent le glanage ; ici, l’autorité du propriétaire sert à rendre l’accueil concret plutôt qu’à faire dépendre la dignité de Ruth de sa seule faveur.

¹⁴ וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּֽוצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃ wayoʾmer lah voʿaz leʿet haʾokhel goshiy halom weʾakhalete min־haleḥem weṭavalete pitekhe baḥomets wateshev mitsad haqowtseriym wayitsebaṭ־lah qaliy watoʾkhal watisebaʿ watotar׃

¹⁵ וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃ wataqam lelaqeṭ wayetsaw boʿaz ʾet־neʿarayw leʾmor gam beyn haʿomariym telaqeṭ weloʾ takheliymuah׃

¹⁶ וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃ wegam shol־tasholu lah min־hatsevatiym waʿazavetem weliqeṭah weloʾ tigeʿaru־vah׃

Note · Ruth 2.14–16

Le repas partagé ne remplace pas l’accès aux ressources

Ruth mange avec les moissonneurs et garde une part. Boaz commande ensuite de lui laisser davantage d’épis et de ne pas la réprimander. La bonté comprend donc un accueil immédiat et des conditions permettant de rapporter de la nourriture. Elle ne se limite ni à une parole aimable ni à une aide qui obligerait la bénéficiaire à rester inactive.

¹⁷ וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃ watelaqeṭ basadeh ʿad־haʿarev wataḥeboṭ ʾet ʾasher־liqeṭah wayehiy keʾeyfah seʿoriym׃

¹⁸ וַתִּשָּׂא֙ וַתָּבֹ֣וא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמֹותָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתֹּוצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֹותִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ׃ watisaʾ watavowʾ haʿiyr watereʾ ḥamowtah ʾet ʾasher־liqeṭah watowtseʾ watiten־lah ʾet ʾasher־howtirah misaveʿah׃

¹⁹ וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמֹותָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיֹּום֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמֹותָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙ עִמֹּ֔ו וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמֹּ֛ו הַיֹּ֖ום בֹּֽעַז׃ watoʾmer lah ḥamowtah ʾeyfoh liqaṭete hayowm weʾanah ʿasiyt yehiy makiyrekhe barukhe wataged laḥamowtah ʾet ʾasher־ʿasetah ʿimow watoʾmer shem haʾiysh ʾasher ʿasiytiy ʿimow hayowm boʿaz׃

²⁰ וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדֹּ֔ו אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָרֹ֥וב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃ watoʾmer naʿomiy lekhalatah barukhe huʾ layhwah ʾasher loʾ־ʿazav ḥasedow ʾet־haḥayiym weʾet־hametiym watoʾmer lah naʿomiy qarowv lanu haʾiysh migoʾalenu huʾ׃

²¹ וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמֹּואֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃ watoʾmer rut hamowʾaviyah gam ׀ kiy־ʾamar ʾelay ʿim־haneʿariym ʾasher־liy tidebaqiyn ʿad ʾim־kilu ʾet kal־haqatsiyr ʾasher־liy׃

²² וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ טֹ֣וב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרֹותָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃ watoʾmer naʿomiy ʾel־rut kalatah ṭowv bitiy kiy tetseʾiy ʿim־naʿarowtayw weloʾ yifegeʿu־vakhe besadeh ʾaḥer׃

²³ וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲרֹ֥ות בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּלֹ֥ות קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמֹותָֽהּ׃ watidebaq benaʿarowt boʿaz lelaqeṭ ʿad־kelowt qetsiyr־haseʿoriym uqetsiyr haḥiṭiym wateshev ʾet־ḥamowtah׃

Note · Ruth 2.17–23

Les ressources reçues deviennent une espérance partagée

Ruth rapporte le grain et les restes du repas ; Naomi reconnaît le nom d’un parent susceptible d’exercer le rachat. Le terme désigne une responsabilité de proximité familiale, pas encore une procédure entièrement expliquée. Le séjour auprès des ouvrières se poursuit pendant deux moissons. L’avenir s’ouvre dans la durée du travail et des échanges entre les deux femmes, sans effacer leur deuil.