Genèse 18

¹ וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיֹּֽום׃ wayeraʾ ʾelayw yehwah beʾeloney mamereʾ wehuʾ yoshev petaḥ־haʾohel keḥom hayowm׃

² וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ wayisaʾ ʿeynayw wayareʾ wehineh sheloshah ʾanashiym nitsaviym ʿalayw wayareʾ wayarats liqeraʾtam mipetaḥ haʾohel wayishetaḥu ʾaretsah׃

³ וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃ wayoʾmar ʾadonay ʾim־naʾ matsaʾtiy ḥen beʿeyneykha ʾal־naʾ taʿavor meʿal ʿavedekha׃

⁴ יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃ yuqaḥ־naʾ meʿaṭ־mayim weraḥatsu rageleykhem wehishaʿanu taḥat haʿets׃

⁵ וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ weʾeqeḥah fat־leḥem wesaʿadu libekhem ʾaḥar taʿavoru kiy־ʿal־ken ʿavaretem ʿal־ʿavedekhem wayoʾmeru ken taʿaseh kaʾasher dibareta׃

⁶ וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֹֽות׃ wayemaher ʾaveraham haʾohelah ʾel־sarah wayoʾmer mahariy shelosh seʾiym qemaḥ solet lushiy waʿasiy ʿugowt׃

⁷ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטֹוב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשֹׂ֥ות אֹתֹֽו׃ weʾel־habaqar rats ʾaveraham wayiqaḥ ben־baqar rakhe waṭowv wayiten ʾel־hanaʿar wayemaher laʿasowt ʾotow׃

⁸ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃ wayiqaḥ ḥemeʾah weḥalav uven־habaqar ʾasher ʿasah wayiten lifeneyhem wehuʾ־ʿomed ʿaleyhem taḥat haʿets wayoʾkhelu׃

Note · Genèse 18.1–8

Une présence accueillie par des gestes ordinaires

Le récit présente l’apparition du Seigneur et met en scène trois visiteurs. Les lectures chrétiennes ont parfois associé cette scène à la Trinité, mais le passage ne formule pas lui-même la doctrine trinitaire. L’hospitalité y prend la forme de nourriture, d’eau, d’attention et de temps donné.

⁹ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃ wayoʾmeru ʾelayw ʾayeh sarah ʾishetekha wayoʾmer hineh vaʾohel׃

¹⁰ וַיֹּ֗אמֶר שֹׁ֣וב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃ wayoʾmer showv ʾashuv ʾeleykha kaʿet ḥayah wehineh־ven lesarah ʾishetekha wesarah shomaʿat petaḥ haʾohel wehuʾ ʾaḥarayw׃

¹¹ וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְיֹ֣ות לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃ weʾaveraham wesarah zeqeniym baʾiym bayamiym ḥadal liheyowt lesarah ʾoraḥ kanashiym׃

¹² וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃ watitseḥaq sarah beqirebah leʾmor ʾaḥarey velotiy hayetah־liy ʿedenah waʾdoniy zaqen׃

¹³ וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃ wayoʾmer yehwah ʾel־ʾaveraham lamah zeh tsaḥaqah sarah leʾmor haʾaf ʾumenam ʾeled waʾaniy zaqanetiy׃

¹⁴ הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמֹּועֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃ hayipaleʾ meyehwah davar lamowʿed ʾashuv ʾeleykha kaʿet ḥayah ulesarah ven׃

¹⁵ וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃ watekhaḥesh sarah ׀ leʾmor loʾ tsaḥaqetiy kiy ׀ yareʾah wayoʾmer ׀ loʾ kiy tsaḥaqete׃

Note · Genèse 18.9–15

Le rire devant une naissance impossible

Sara entend une promesse qui contredit son expérience de la vieillesse. Son rire et sa peur sont rapportés sans que le récit l’exclue pour autant de la promesse. L’intervention divine ne signifie pas que toute personne sans enfant aurait à attendre la même issue ou à se reprocher un défaut de foi.

¹⁶ וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃ wayaqumu misham haʾanashiym wayasheqifu ʿal־peney sedom weʾaveraham holekhe ʿimam leshaleḥam׃

¹⁷ וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃ wayhowah ʾamar hamekhaseh ʾaniy meʾaveraham ʾasher ʾaniy ʿoseh׃

¹⁸ וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָיֹ֧ו יִֽהְיֶ֛ה לְגֹ֥וי גָּדֹ֖ול וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ בֹ֔ו כֹּ֖ל גֹּויֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ weʾaveraham hayow yiheyeh legowy gadowl weʿatsum weniverekhu vow kol gowyey haʾarets׃

¹⁹ כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתֹו֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשֹׂ֥ות צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃ kiy yedaʿetiyw lemaʿan ʾasher yetsaueh ʾet־banayw weʾet־beytow ʾaḥarayw weshameru derekhe yehwah laʿasowt tsedaqah umishepaṭ lemaʿan haviyʾ yehwah ʿal־ʾaveraham ʾet ʾasher־diber ʿalayw׃

²⁰ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ wayoʾmer yehwah zaʿaqat sedom waʿamorah kiy־rabah weḥaṭaʾtam kiy khavedah meʾod׃

²¹ אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ ʾeradah־naʾ weʾereʾeh haketsaʿaqatah habaʾah ʾelay ʿasu ׀ kalah weʾim־loʾ ʾedaʿah׃

Note · Genèse 18.16–21

Justice et responsabilité

La vocation d’Abraham est reliée à la pratique de la justice dans sa maison. L’annonce d’un examen de la situation de Sodome présente le jugement comme attentif à la réalité du mal. Elle ne décrit pas une décision arbitraire prise sans considération pour les personnes concernées.

²² וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עֹודֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ wayifenu misham haʾanashiym wayelekhu sedomah weʾaveraham ʿowdenu ʿomed lifeney yehwah׃

²³ וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ wayigash ʾaveraham wayoʾmar haʾaf tisepeh tsadiyq ʿim־rashaʿ׃

²⁴ אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּתֹ֣וךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּקֹ֔ום לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ ʾulay yesh ḥamishiym tsadiyqim betowkhe haʿiyr haʾaf tisepeh weloʾ־tisaʾ lamaqowm lemaʿan ḥamishiym hatsadiyqim ʾasher beqirebah׃

²⁵ חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ ḥalilah lekha meʿasot ׀ kadavar hazeh lehamiyt tsadiyq ʿim־rashaʿ wehayah khatsadiyq karashaʿ ḥalilah lakhe hashofeṭ kal־haʾarets loʾ yaʿaseh mishepaṭ׃

²⁶ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּתֹ֣וךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּקֹ֖ום בַּעֲבוּרָֽם׃ wayoʾmer yehwah ʾim־ʾemetsaʾ visedom ḥamishiym tsadiyqim betowkhe haʿiyr wenasaʾtiy lekhal־hamaqowm baʿavuram׃

²⁷ וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הֹואַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ wayaʿan ʾaveraham wayoʾmar hineh־naʾ howʾaletiy ledaber ʾel־ʾadonay weʾanokhiy ʿafar waʾefer׃

²⁸ א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ ʾulay yaḥeserun ḥamishiym hatsadiyqim ḥamishah hatasheḥiyt baḥamishah ʾet־kal־haʿiyr wayoʾmer loʾ ʾasheḥiyt ʾim־ʾemetsaʾ sham ʾarebaʿiym waḥamishah׃

²⁹ וַיֹּ֨סֶף עֹ֜וד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ wayosef ʿowd ledaber ʾelayw wayoʾmar ʾulay yimatseʾun sham ʾarebaʿiym wayoʾmer loʾ ʾeʿeseh baʿavur haʾarebaʿiym׃

³⁰ וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ wayoʾmer ʾal־naʾ yiḥar laʾdonay waʾadaberah ʾulay yimatseʾun sham sheloshiym wayoʾmer loʾ ʾeʿeseh ʾim־ʾemetsaʾ sham sheloshiym׃

³¹ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הֹואַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃ wayoʾmer hineh־naʾ howʾaletiy ledaber ʾel־ʾadonay ʾulay yimatseʾun sham ʿeseriym wayoʾmer loʾ ʾasheḥiyt baʿavur haʿeseriym׃

³² וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ wayoʾmer ʾal־naʾ yiḥar laʾdonay waʾadaberah ʾakhe־hapaʿam ʾulay yimatseʾun sham ʿasarah wayoʾmer loʾ ʾasheḥiyt baʿavur haʿasarah׃

³³ וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֹֽו׃ wayelekhe yehwah kaʾasher kilah ledaber ʾel־ʾaveraham weʾaveraham shav limeqomow׃

Note · Genèse 18.22–33

Intercéder sans confondre les personnes

Abraham insiste sur la distinction entre justes et coupables. La diminution progressive des nombres donne au dialogue son intensité. Le récit n’enseigne pas une technique de marchandage permettant d’obtenir n’importe quelle décision ; il donne une place à la supplication et à la question de la justice devant Dieu.