Exode 1

¹ וְאֵ֗לֶּה שְׁמֹות֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵיתֹ֖ו בָּֽאוּ׃ weʾeleh shemowt beney yiseraʾel habaʾiym mitserayemah ʾet yaʿaqov ʾiysh uveytow baʾu׃

² רְאוּבֵ֣ן שִׁמְעֹ֔ון לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃ reʾuven shimeʿown lewiy wiyhudah׃

³ יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן ׃ yisashkhar zevulun uveneyamin ׃

⁴ דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃ dan wenafetaliy gad weʾasher׃

⁵ וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיֹוסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃ wayehiy kal־nefesh yotseʾey yerekhe־yaʿaqov shiveʿiym nafesh weyowsef hayah vemitserayim׃

⁶ וַיָּ֤מָת יֹוסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדֹּ֥ור הַהֽוּא׃ wayamat yowsef wekhal־ʾeḥayw wekhol hadowr hahuʾ׃

⁷ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ פ uveney yiseraʾel paru wayisheretsu wayirebu wayaʿatsemu bimeʾod meʾod watimaleʾ haʾarets ʾotam׃ f

Note · Exode 1.1–7

Des noms avant une population

La liste rattache le peuple aux personnes de la Genèse. Avant d’être désignés comme une masse inquiétante, les descendants d’Israël possèdent une histoire et des liens. La fécondité du groupe répond aux promesses anciennes sans faire disparaître la mémoire des individus qui l’ont précédée.

⁸ וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יֹוסֵֽף׃ wayaqam melekhe־ḥadash ʿal־mitserayim ʾasher loʾ־yadaʿ ʾet־yowsef׃

⁹ וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמֹּ֑ו הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃ wayoʾmer ʾel־ʿamow hineh ʿam beney yiseraʾel rav weʿatsum mimenu׃

¹⁰ הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה לֹ֑ו פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנֹוסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃ havah niteḥakemah low pen־yirebeh wehayah kiy־tiqereʾnah mileḥamah wenowsaf gam־huʾ ʿal־soneʾeynu wenileḥam־banu weʿalah min־haʾarets׃

¹¹ וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּתֹ֖ו בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנֹות֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃ wayasiymu ʿalayw sarey misiym lemaʿan ʿanotow besivelotam wayiven ʿarey misekenowt lefareʿoh ʾet־pitom weʾet־raʿameses׃

¹² וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹתֹ֔ו כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ wekhaʾasher yeʿanu ʾotow ken yirebeh wekhen yiferots wayaqutsu mipeney beney yiseraʾel׃

¹³ וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃ wayaʿavidu mitserayim ʾet־beney yiseraʾel befarekhe׃

¹⁴ וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃ wayemareru ʾet־ḥayeyhem baʿavodah qashah beḥomer uvileveniym uvekhal־ʿavodah basadeh ʾet kal־ʿavodatam ʾasher־ʿavedu vahem befarekhe׃

Note · Exode 1.8–14

Une peur fabriquée pour légitimer l’exploitation

Le roi attribue au groupe un risque de trahison avant qu’un acte hostile soit raconté. Le travail imposé devient un instrument de contrôle. Le passage donne à voir le mécanisme d’une oppression : l’accusation collective précède et justifie le traitement dégradant des personnes.

¹⁵ וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ wayoʾmer melekhe mitserayim lameyaledot haʿiveriyot ʾasher shem haʾaḥat shiferah weshem hasheniyt puʿah׃

¹⁶ וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיֹּ֔ות וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹתֹ֔ו וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃ wayoʾmer beyaledekhen ʾet־haʿiveriyowt ureʾiyten ʿal־haʾavenayim ʾim־ben huʾ wahamiten ʾotow weʾim־bat hiyʾ waḥayah׃

¹⁷ וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ watiyreʾna hameyaledot ʾet־haʾelohiym weloʾ ʿasu kaʾasher diber ʾaleyhen melekhe mitserayim wateḥayeyna ʾet־hayeladiym׃

¹⁸ וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ wayiqeraʾ melekhe־mitserayim lameyaledot wayoʾmer lahen maduaʿ ʿasiyten hadavar hazeh wateḥayeyna ʾet־hayeladiym׃

¹⁹ וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָיֹ֣ות הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּבֹ֧וא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃ watoʾmarena hameyaledot ʾel־pareʿoh kiy loʾ khanashiym hamitseriyot haʿiveriyot kiy־ḥayowt henah beṭerem tavowʾ ʾalehen hameyaledet weyaladu׃

²⁰ וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ wayeyṭev ʾelohiym lameyaledot wayirev haʿam wayaʿatsemu meʾod׃

²¹ וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃ wayehiy kiy־yareʾu hameyaledot ʾet־haʾelohiym wayaʿas lahem batiym׃

Note · Exode 1.15–21

La crainte de Dieu limite l’obéissance au roi

Les sages-femmes refusent d’exécuter l’ordre meurtrier. Leur action rappelle que l’autorité politique ne définit pas seule le bien. Le récit loue leur protection de la vie ; il ne réduit pas la fidélité religieuse à une soumission sans discernement devant celui qui commande.

²² וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמֹּ֖ו לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלֹּ֗וד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ ס wayetsaw pareʿoh lekhal־ʿamow leʾmor kal־haben hayilowd hayeʾorah tasheliykhuhu wekhal־habat teḥayun׃ s

Note · Exode 1.22

La violence devient une affaire publique

Pharaon étend l’ordre de mort à son peuple. Le danger n’est plus seulement celui d’une décision secrète confiée à deux professionnelles. La scène prépare la naissance de Moïse : sa survie dépendra de personnes qui ne laisseront pas cet ordre déterminer tous leurs gestes.