Genèse 44

¹ וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתֹו֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתֹּֽו׃ wayetsaw ʾet־ʾasher ʿal־beytow leʾmor maleʾ ʾet־ʾameteḥot haʾanashiym ʾokhel kaʾasher yukhelun seʾet wesiym kesef־ʾiysh befiy ʾametaḥetow׃

² וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְרֹ֑ו וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יֹוסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ weʾet־geviyʿiy geviyʿa hakesef tasiym befiy ʾametaḥat haqaṭon weʾet kesef shiverow wayaʿas kidevar yowsef ʾasher diber׃

³ הַבֹּ֖קֶר אֹ֑ור וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם׃ haboqer ʾowr wehaʾanashiym shuleḥu hemah waḥamoreyhem׃

⁴ הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֮ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיֹוסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתֹ֔ו ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טֹובָֽה׃ hem yatseʾu ʾet־haʿiyr loʾ hireḥiyqu weyowsef ʾamar laʾasher ʿal־beytow qum redof ʾaḥarey haʾanashiym wehisagetam weʾamareta ʾalehem lamah shilametem raʿah taḥat ṭowvah׃

⁵ הֲלֹ֣וא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בֹּ֔ו וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בֹּ֑ו הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃ halowʾ zeh ʾasher yisheteh ʾadoniy bow wehuʾ naḥesh yenaḥesh bow hareʿotem ʾasher ʿasiytem׃

⁶ וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ wayasigem wayedaber ʾalehem ʾet־hadevariym haʾeleh׃

⁷ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשֹׂ֖ות כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ wayoʾmeru ʾelayw lamah yedaber ʾadoniy kadevariym haʾeleh ḥaliylah laʿavadeykha meʿasowt kadavar hazeh׃

⁸ הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף אֹ֥ו זָהָֽב׃ hen kesef ʾasher matsaʾnu befiy ʾameteḥoteynu heshiyvonu ʾeleykha meʾerets kenaʿan weʾeykhe nigenov mibeyt ʾadoneykha kesef ʾow zahav׃

⁹ אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתֹּ֛ו מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃ ʾasher yimatseʾ ʾitow meʿavadeykha wamet wegam־ʾanaḥenu niheyeh laʾdoniy laʿavadiym׃

¹⁰ וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתֹּו֙ יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם׃ wayoʾmer gam־ʿatah khedivereykhem ken־huʾ ʾasher yimatseʾ ʾitow yiheyeh־liy ʿaved weʾatem tiheyu neqiyim׃

¹¹ וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיֹּורִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתֹּ֖ו אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתֹּֽו׃ wayemaharu wayowridu ʾiysh ʾet־ʾametaḥetow ʾaretsah wayifeteḥu ʾiysh ʾametaḥetow׃

¹² וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּדֹ֣ול הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן׃ wayeḥapes bagadowl heḥel uvaqaṭon kilah wayimatseʾ hagaviyʿa beʾametaḥat bineyamin׃

¹³ וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹרֹ֔ו וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃ wayiqereʿu simelotam wayaʿamos ʾiysh ʿal־ḥamorow wayashuvu haʿiyrah׃

Note · Genèse 44.1–13

Une accusation que le lecteur sait fabriquée

Le récit montre l’ordre donné de cacher la coupe. La preuve matérielle ne signifie donc pas que Benjamin a volé. La référence à la divination appartient à la mise en scène de la maison égyptienne ; le texte ne recommande pas cette pratique au lecteur.

¹⁴ וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יֹוסֵ֔ף וְה֖וּא עֹודֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה׃ wayavoʾ yehudah weʾeḥayw beytah yowsef wehuʾ ʿowdenu sham wayipelu lefanayw ʾaretsah׃

¹⁵ וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יֹוסֵ֔ף מָֽה־הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲלֹ֣וא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי׃ wayoʾmer lahem yowsef mah־hamaʿaseh hazeh ʾasher ʿasiytem halowʾ yedaʿetem kiy־naḥesh yenaḥesh ʾiysh ʾasher kamoniy׃

¹⁶ וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֹֽו׃ wayoʾmer yehudah mah־noʾmar laʾdoniy mah־nedaber umah־nitseṭadaq haʾelohiym matsaʾ ʾet־ʿaon ʿavadeykha hinenu ʿavadiym laʾdoniy gam־ʾanaḥenu gam ʾasher־nimetsaʾ hagaviyʿa beyadow׃

¹⁷ וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשֹׂ֖ות זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָדֹ֗ו ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁלֹ֖ום אֶל־אֲבִיכֶֽם׃ פ wayoʾmer ḥaliylah liy meʿasowt zoʾt haʾiysh ʾasher nimetsaʾ hagaviyʿa beyadow huʾ yiheyeh־liy ʿaved weʾatem ʿalu leshalowm ʾel־ʾaviykhem׃ f

Note · Genèse 44.14–17

La faute ancienne revient dans une situation nouvelle

Juda parle de culpabilité alors que le lecteur sait les frères innocents de ce vol. Le poids de leur passé éclaire sa réponse, mais ne rend pas vraie l’accusation présente. La possibilité de repartir sans Benjamin pose une question décisive sur leur solidarité.

¹⁸ וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמֹ֖וךָ כְּפַרְעֹֽה׃ wayigash ʾelayw yehudah wayoʾmer biy ʾadoniy yedaber־naʾ ʿavedekha davar beʾazeney ʾadoniy weʾal־yiḥar ʾapekha beʿavedekha kiy khamowkha kefareʿoh׃

¹⁹ אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אֹו־אָֽח׃ ʾadoniy shaʾal ʾet־ʿavadayw leʾmor hayesh־lakhem ʾav ʾow־ʾaḥ׃

²⁰ וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדֹּ֛ו לְאִמֹּ֖ו וְאָבִ֥יו אֲהֵבֹֽו׃ wanoʾmer ʾel־ʾadoniy yesh־lanu ʾav zaqen weyeled zequniym qaṭan weʾaḥiyw met wayiuater huʾ levadow leʾimow weʾaviyw ʾahevow׃

²¹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הֹורִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃ watoʾmer ʾel־ʿavadeykha howriduhu ʾelay weʾasiymah ʿeyniy ʿalayw׃

²² וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃ wanoʾmer ʾel־ʾadoniy loʾ־yukhal hanaʿar laʿazov ʾet־ʾaviyw weʿazav ʾet־ʾaviyw wamet׃

²³ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְאֹ֥ות פָּנָֽי׃ watoʾmer ʾel־ʿavadeykha ʾim־loʾ yered ʾaḥiykhem haqaṭon ʾitekhem loʾ tosifun lireʾowt panay׃

²⁴ וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־לֹ֔ו אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ wayehiy kiy ʿaliynu ʾel־ʿavedekha ʾaviy wanaged־low ʾet diverey ʾadoniy׃

²⁵ וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃ wayoʾmer ʾaviynu shuvu shiveru־lanu meʿaṭ־ʾokhel׃

²⁶ וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאֹות֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃ wanoʾmer loʾ nukhal laredet ʾim־yesh ʾaḥiynu haqaṭon ʾitanu weyaradenu kiy־loʾ nukhal lireʾowt peney haʾiysh weʾaḥiynu haqaṭon ʾeynenu ʾitanu׃

²⁷ וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃ wayoʾmer ʿavedekha ʾaviy ʾeleynu ʾatem yedaʿetem kiy shenayim yaledah־liy ʾishetiy׃

²⁸ וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃ wayetseʾ haʾeḥad meʾitiy waʾomar ʾakhe ṭarof ṭoraf weloʾ reʾiytiyw ʿad־henah׃

²⁹ וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָסֹ֑ון וְהֹֽורַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃ uleqaḥetem gam־ʾet־zeh meʿim panay weqarahu ʾasown wehowradetem ʾet־seyvatiy beraʿah sheʾolah׃

Note · Genèse 44.18–29

Faire entendre la vie du père

Juda raconte la place de Benjamin dans l’histoire de Jacob et la douleur de la perte antérieure. Sa parole donne un visage aux conséquences d’une décision judiciaire. Il ne dispose pas de l’identité de son interlocuteur ; le lecteur, lui, comprend pourquoi ce récit atteint Joseph si profondément.

³⁰ וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשֹׁ֖ו קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֹֽׁו׃ weʿatah kevoʾiy ʾel־ʿavedekha ʾaviy wehanaʿar ʾeynenu ʾitanu wenafeshow qeshurah venafeshow׃

³¹ וְהָיָ֗ה כִּרְאֹותֹ֛ו כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהֹורִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָגֹ֖ון שְׁאֹֽלָה׃ wehayah kireʾowtow kiy־ʾeyn hanaʿar wamet wehowriydu ʿavadeykha ʾet־seyvat ʿavedekha ʾaviynu beyagown sheʾolah׃

³² כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃ kiy ʿavedekha ʿarav ʾet־hanaʿar meʿim ʾaviy leʾmor ʾim־loʾ ʾaviyʾenu ʾeleykha weḥaṭaʾtiy leʾaviy kal־hayamiym׃

³³ וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃ weʿatah yeshev־naʾ ʿavedekha taḥat hanaʿar ʿeved laʾdoniy wehanaʿar yaʿal ʿim־ʾeḥayw׃

³⁴ כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃ kiy־ʾeykhe ʾeʿeleh ʾel־ʾaviy wehanaʿar ʾeynenu ʾitiy pen ʾereʾeh varaʿ ʾasher yimetsaʾ ʾet־ʾaviy׃

Note · Genèse 44.30–34

Répondre d’un frère en se proposant à sa place

Juda accepte le coût qu’il voudrait éviter à Benjamin et au père. Ce geste contraste avec sa proposition de vendre Joseph en Genèse 37. Une lecture chrétienne peut reconnaître un motif de substitution, mais doit d’abord entendre la transformation concrète de ce frère dans son histoire familiale.