Deutéronome 5

¹ וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיֹּ֑ום וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃ wayiqeraʾ mosheh ʾel־kal־yiseraʾel wayoʾmer ʾalehem shemaʿ yiseraʾel ʾet־haḥuqiym weʾet־hamishepaṭiym ʾasher ʾanokhiy dover beʾazeneykhem hayowm ulemadetem ʾotam ushemaretem laʿasotam׃

² יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃ yehwah ʾeloheynu karat ʿimanu beriyt beḥorev׃

³ לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיֹּ֖ום כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃ loʾ ʾet־ʾavoteynu karat yehwah ʾet־haberiyt hazoʾt kiy ʾitanu ʾanaḥenu ʾeleh foh hayowm kulanu ḥayiym׃

⁴ פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתֹּ֥וךְ הָאֵֽשׁ׃ paniym ׀ befaniym diber yehwah ʿimakhem bahar mitowkhe haʾesh׃

⁵ אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ ס ʾanokhiy ʿomed beyn־yehwah uveyneykhem baʿet hahiwʾ lehagiyd lakhem ʾet־devar yehwah kiy yereʾtem mipeney haʾesh weloʾ־ʿaliytem bahar leʾmor׃ s

⁶ אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הֹוצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִֽ֑ים׃ ʾanokhiy yehwah ʾeloheykha ʾasher howtseʾtiykha meʾerets mitserayim mibeyt ʿavadiym׃

⁷ לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗יַ׃ loʾ yiheyeh־lekha ʾelohiym ʾaḥeriym ʿal־panaya׃

⁸ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ ׀ כָּל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ ׀ מִמַּ֔֡עַל וַאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתָּ֑֜חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖֣יִם ׀ מִתַּ֥֣חַת לָאָֽ֗רֶץ׃ loʾ־taʿaseh־lekha fesel ׀ kal־temunah ʾasher bashamayim ׀ mimaʿal waʾasher baʾarets mitaḥat waʾasher bamayim ׀ mitaḥat laʾarets׃

⁹ לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ות עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃ loʾ־tishetaḥaweh lahem weloʾ taʿavedem kiy ʾanokhiy yehwah ʾeloheykha ʾel qanaʾ poqed ʿaon ʾavowt ʿal־baniym weʿal־shileshiym weʿal־ribeʿiym lesoneʾay׃

¹⁰ וְעֹ֤֥שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י [מִצְוֹתֹו כ] (מִצְוֹתָֽי׃ ק) ס weʿoseh ḥesed laʾalafiym leʾohavay uleshomerey [mitseotow kh] (mitseotay׃ q) s

¹¹ לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמֹ֖ו לַשָּֽׁוְא׃ ס loʾ tisaʾ ʾet־shem־yehwah ʾeloheykha lashaweʾ kiy loʾ yenaqeh yehwah ʾet ʾasher־yisaʾ ʾet־shemow lashaweʾ׃ s

Note · Deutéronome 5.1–11

Une relation qui précède les interdits

Dieu se présente comme celui qui a fait sortir. L’exclusivité de l’adoration, le refus de l’idole et le respect du nom s’inscrivent dans cette histoire. Les mentions des générations ne donnent pas une méthode pour identifier une maladie ou une épreuve comme le châtiment d’une faute ancestrale.

¹² שָׁמֹ֣֛ור אֶת־יֹ֥ום֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשֹׁ֑֜ו כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ ׃ shamowr ʾet־yowm hashabat leqadeshow kaʾasher tsiuekha ׀ yehwah ʾeloheykha ׃

¹³ שֵׁ֤֣שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖֣יתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ sheshet yamiym taʿavod weʿasiyta kal־melaʾkhetekha׃

¹⁴ וְיֹ֙ום֙ הַשְּׁבִיעִ֜֔י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהוָ֖֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשֹׁורְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֹֽ֑וךָ׃ weyowm hasheviyʿiy shabat ׀ layhwah ʾeloheykha loʾ taʿaseh khal־melaʾkhah ʾatah uvinekha־uvitekha weʿavedekha־waʾamatekha weshowrekha waḥamorekha wekhal־behemetekha wegerekha ʾasher bisheʿareykha lemaʿan yanuaḥ ʿavedekha waʾamatekha kamowkha׃

¹⁵ וְזָכַרְתָּ֞֗ כִּ֣י־עֶ֤֥בֶד הָיִ֣֙יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֤֥ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשֹׂ֖ות אֶת־יֹ֥ום הַשַּׁבָּֽת׃ ס wezakhareta kiy־ʿeved hayiyta ׀ beʾerets mitserayim wayotsiʾakha yehwah ʾeloheykha misham beyad ḥazaqah uvizeroaʿ neṭuyah ʿal־ken tsiuekha yehwah ʾeloheykha laʿasowt ʾet־yowm hashabat׃ s

Note · Deutéronome 5.12–15

Le repos doit atteindre aussi les dépendants

Le serviteur et la servante doivent pouvoir se reposer comme le maître. La mémoire de l’esclavage devient une limite au pouvoir économique. On ne peut honorer le repos de celui qui dirige en laissant ceux dont il dépend sans temps de relâche.

¹⁶ כַּבֵּ֤ד אֶת־אָבִ֙יךָ֙ וְאֶת־אִמֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ ס kabed ʾet־ʾaviykha weʾet־ʾimekha kaʾasher tsiuekha yehwah ʾeloheykha lemaʿan ׀ yaʾariykhun yameykha ulemaʿan yiyṭav lakhe ʿal haʾadamah ʾasher־yehwah ʾeloheykha noten lakhe׃ s

¹⁷ לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח׃ ס loʾ tiretsaḥ׃ s

¹⁸ וְלֹ֖֣א תִּֿנְאָֽ֑ף׃ ס weloʾ tineʾaf׃ s

¹⁹ וְלֹ֖֣א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ ס weloʾ tigenov׃ s

²⁰ וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ ס weloʾ־taʿaneh vereʿakha ʿed shaweʾ׃ s

²¹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ ס וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדֹּ֤ו וַאֲמָתֹו֙ שֹׁורֹ֣ו וַחֲמֹרֹ֔ו וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ ס weloʾ taḥemod ʾeshet reʿekha s weloʾ titeʾaueh beyt reʿekha sadehu weʿavedow waʾamatow showrow waḥamorow wekhol ʾasher lereʿekha׃ s

Note · Deutéronome 5.16–21

Le prochain est protégé jusque dans le désir

La vie, le lien conjugal, les biens et la parole de témoignage sont concernés. La convoitise rappelle que la relation se déforme avant même certains actes visibles. Ces commandements ne peuvent être invoqués pour faire taire une personne qui cherche à dire une violence réelle.

²² אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתֹּ֤וךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל קֹ֥ול גָּדֹ֖ול וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃ ʾet־hadevariym haʾeleh diber yehwah ʾel־kal־qehalekhem bahar mitowkhe haʾesh heʿanan wehaʿarafel qowl gadowl weloʾ yasaf wayikhetevem ʿal־sheney luḥot ʾavaniym wayitenem ʾelay׃

²³ וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקֹּול֙ מִתֹּ֣וךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃ wayehiy keshameʿakhem ʾet־haqowl mitowkhe haḥoshekhe wehahar boʿer baʾesh watiqerevun ʾelay kal־raʾshey shiveṭeykhem weziqeneykhem׃

²⁴ וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹדֹ֣ו וְאֶת־גָּדְלֹ֔ו וְאֶת־קֹלֹ֥ו שָׁמַ֖עְנוּ מִתֹּ֣וךְ הָאֵ֑שׁ הַיֹּ֤ום הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ watoʾmeru hen hereʾanu yehwah ʾeloheynu ʾet־kevodow weʾet־gadelow weʾet־qolow shamaʿenu mitowkhe haʾesh hayowm hazeh raʾiynu kiy־yedaber ʾelohiym ʾet־haʾadam waḥay׃

²⁵ וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־קֹ֨ול יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ עֹ֖וד וָמָֽתְנוּ׃ weʿatah lamah namut kiy toʾkhelenu haʾesh hagedolah hazoʾt ʾim־yosefiym ׀ ʾanaḥenu lishemoaʿ ʾet־qowl yehwah ʾeloheynu ʿowd wamatenu׃

²⁶ כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קֹול֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתֹּוךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃ kiy miy khal־basar ʾasher shamaʿ qowl ʾelohiym ḥayiym medaber mitowkhe־haʾesh kamonu wayeḥiy׃

²⁷ קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃ qerav ʾatah ushamaʿ ʾet kal־ʾasher yoʾmar yehwah ʾeloheynu weʾate ׀ tedaber ʾeleynu ʾet kal־ʾasher yedaber yehwah ʾeloheynu ʾeleykha weshamaʿenu weʿasiynu׃

²⁸ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־קֹ֣ול דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מַעְתִּי אֶת־קֹ֨ול דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃ wayishemaʿ yehwah ʾet־qowl divereykhem bedaberekhem ʾelay wayoʾmer yehwah ʾelay maʿetiy ʾet־qowl diverey haʿam hazeh ʾasher diberu ʾeleykha heyṭiyvu kal־ʾasher diberu׃

²⁹ מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃ miy־yiten wehayah levavam zeh lahem leyireʾah ʾotiy welishemor ʾet־kal־mitseotay kal־hayamiym lemaʿan yiyṭav lahem weliveneyhem leʿolam׃

³⁰ לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃ lekhe ʾemor lahem shuvu lakhem leʾaholeykhem׃

³¹ וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ weʾatah poh ʿamod ʿimadiy waʾadaberah ʾeleykha ʾet kal־hamitsewah wehaḥuqiym wehamishepaṭiym ʾasher telamedem weʿasu vaʾarets ʾasher ʾanokhiy noten lahem lerishetah׃

³² וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשֹׂ֔ות כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃ ushemaretem laʿasowt kaʾasher tsiuah yehwah ʾeloheykhem ʾetekhem loʾ tasuru yamiyn usemoʾl׃

³³ בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְטֹ֣וב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃ bekhal־haderekhe ʾasher tsiuah yehwah ʾeloheykhem ʾetekhem telekhu lemaʿan tiḥeyun weṭowv lakhem wehaʾarakhetem yamiym baʾarets ʾasher tiyrashun׃

Note · Deutéronome 5.22–33

La médiation ne remplace pas l’écoute du peuple

La crainte conduit les représentants à demander que Moïse entende et transmette. Dieu accueille leur demande tout en désirant un cœur fidèle. Le médiateur ne reçoit donc pas un pouvoir détaché de la parole ; son service doit permettre à tous de marcher dans ce qui a été reçu.