Juges 21

¹ וְאִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל נִשְׁבַּ֥ע בַּמִּצְפָּ֖ה לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ לֹא־יִתֵּ֥ן בִּתֹּ֛ו לְבִנְיָמִ֖ן לְאִשָּֽׁה׃ weʾiysh yiseraʾel nishebaʿ bamitsepah leʾmor ʾiysh mimenu loʾ־yiten bitow levineyamin leʾishah׃

² וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ עַד־הָעֶ֔רֶב לִפְנֵ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּשְׂא֣וּ קֹולָ֔ם וַיִּבְכּ֖וּ בְּכִ֥י גָדֹֽול׃ wayavoʾ haʿam beyt־ʾel wayeshevu sham ʿad־haʿerev lifeney haʾelohiym wayiseʾu qowlam wayiveku bekhiy gadowl׃

³ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לָמָ֗ה יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָ֥יְתָה זֹ֖את בְּיִשְׂרָאֵ֑ל לְהִפָּקֵ֥ד הַיֹּ֛ום מִיִּשְׂרָאֵ֖ל שֵׁ֥בֶט אֶחָֽד׃ wayoʾmeru lamah yehwah ʾelohey yiseraʾel hayetah zoʾt beyiseraʾel lehipaqed hayowm miyiseraʾel sheveṭ ʾeḥad׃

⁴ וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ הָעָ֔ם וַיִּבְנוּ־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיַּעֲל֥וּ עֹלֹ֖ות וּשְׁלָמִֽים׃ פ wayehiy mimaḥorat wayashekiymu haʿam wayivenu־sham mizebeaḥ wayaʿalu ʿolowt ushelamiym׃ f

⁵ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֠י אֲשֶׁ֨ר לֹא־עָלָ֧ה בַקָּהָ֛ל מִכָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָ֑ה כִּי֩ הַשְּׁבוּעָ֨ה הַגְּדֹולָ֜ה הָיְתָ֗ה לַ֠אֲשֶׁר לֹא־עָלָ֨ה אֶל־יְהוָ֧ה הַמִּצְפָּ֛ה לֵאמֹ֖ר מֹ֥ות יוּמָֽת׃ wayoʾmeru beney yiseraʾel miy ʾasher loʾ־ʿalah vaqahal mikal־shiveṭey yiseraʾel ʾel־yehwah kiy hashevuʿah hagedowlah hayetah laʾasher loʾ־ʿalah ʾel־yehwah hamitsepah leʾmor mowt yumat׃

⁶ וַיִּנָּֽחֲמוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־בִּנְיָמִ֖ן אָחִ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ נִגְדַּ֥ע הַיֹּ֛ום שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ wayinaḥamu beney yiseraʾel ʾel־bineyamin ʾaḥiyw wayoʾmeru nigedaʿ hayowm sheveṭ ʾeḥad miyiseraʾel׃

⁷ מַה־נַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לַנֹּותָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים וַאֲנַ֙חְנוּ֙ נִשְׁבַּ֣עְנוּ בַֽיהוָ֔ה לְבִלְתִּ֛י תֵּת־לָהֶ֥ם מִבְּנֹותֵ֖ינוּ לְנָשִֽׁים׃ mah־naʿaseh lahem lanowtariym lenashiym waʾanaḥenu nishebaʿenu vayhwah leviletiy tet־lahem mibenowteynu lenashiym׃

Note · Juges 21.1–7

Les pleurs n’effacent pas les serments qui alimentent la crise

L’interdiction de donner une fille à Benjamin et la menace contre les absents sont des engagements pris par les hommes d’Israël. Le chapitre ne rapporte pas un ordre de Dieu exigeant ces deux paroles. Les célébrations et le deuil ne suffisent pas à rendre leur logique juste : un vœu religieux peut devenir lui-même un problème à reconnaître.

⁸ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֗י אֶחָד֙ מִשִּׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּ֑ה וְ֠הִנֵּה לֹ֣א בָא־אִ֧ישׁ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה מִיָּבֵ֥ישׁ גִּלְעָ֖ד אֶל־הַקָּהָֽל׃ wayoʾmeru miy ʾeḥad mishiveṭey yiseraʾel ʾasher loʾ־ʿalah ʾel־yehwah hamitsepah wehineh loʾ vaʾ־ʾiysh ʾel־hamaḥaneh miyaveysh gileʿad ʾel־haqahal׃

⁹ וַיִּתְפָּקֵ֖ד הָעָ֑ם וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־שָׁם֙ אִ֔ישׁ מִיֹּושְׁבֵ֖י יָבֵ֥שׁ גִּלְעָֽד׃ wayitepaqed haʿam wehineh ʾeyn־sham ʾiysh miyowshevey yavesh gileʿad׃

¹⁰ וַיִּשְׁלְחוּ־שָׁ֣ם הָעֵדָ֗ה שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיְצַוּ֨וּ אֹותָ֜ם לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִכִּיתֶ֞ם אֶת־יֹושְׁבֵ֨י יָבֵ֤שׁ גִּלְעָד֙ לְפִי־חֶ֔רֶב וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף׃ wayisheleḥu־sham haʿedah sheneym־ʿasar ʾelef ʾiysh mibeney heḥayil wayetsauu ʾowtam leʾmor lekhu wehikiytem ʾet־yowshevey yavesh gileʿad lefiy־ḥerev wehanashiym wehaṭaf׃

¹¹ וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ כָּל־זָכָ֗ר וְכָל־אִשָּׁ֛ה יֹדַ֥עַת מִשְׁכַּב־זָכָ֖ר תַּחֲרִֽימוּ׃ wezeh hadavar ʾasher taʿasu kal־zakhar wekhal־ʾishah yodaʿat mishekav־zakhar taḥariymu׃

¹² וַֽיִּמְצְא֞וּ מִיֹּושְׁבֵ֣י ׀ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֗ד אַרְבַּ֤ע מֵאֹות֙ נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָדְעָ֛ה אִ֖ישׁ לְמִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר וַיָּבִ֨יאוּ אֹותָ֤ם אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֙ שִׁלֹ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ ס wayimetseʾu miyowshevey ׀ yaveysh gileʿad ʾarebaʿ meʾowt naʿarah vetulah ʾasher loʾ־yadeʿah ʾiysh lemishekav zakhar wayaviyʾu ʾowtam ʾel־hamaḥaneh shiloh ʾasher beʾerets kenaʿan׃ s

¹³ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיְדַבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּסֶ֣לַע רִמֹּ֑ון וַיִּקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם שָׁלֹֽום׃ wayisheleḥu kal־haʿedah wayedaberu ʾel־beney vineyamin ʾasher beselaʿ rimown wayiqereʾu lahem shalowm׃

¹⁴ וַיָּ֤שָׁב בִּנְיָמִן֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא וַיִּתְּנ֤וּ לָהֶם֙ הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֣ר חִיּ֔וּ מִנְּשֵׁ֖י יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד וְלֹֽא־מָצְא֥וּ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃ wayashav bineyamin baʿet hahiyʾ wayitenu lahem hanashiym ʾasher ḥiyu mineshey yavesh gileʿad weloʾ־matseʾu lahem ken׃

Note · Juges 21.8–14

La paix offerte aux uns est obtenue par la violence envers d’autres

Jabès est attaquée pour son absence au rassemblement. Les jeunes filles épargnées sont transférées puis données aux survivants de Benjamin. Le vocabulaire d’une réconciliation entre groupes ne rend pas leur situation libre : le texte ne raconte ni leur consentement ni une réparation de la destruction de leurs proches.

¹⁵ וְהָעָ֥ם נִחָ֖ם לְבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־עָשָׂ֧ה יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ wehaʿam niḥam levineyamin kiy־ʿasah yehwah perets beshiveṭey yiseraʾel׃

¹⁶ וַיֹּֽאמְר֨וּ זִקְנֵ֣י הָעֵדָ֔ה מַה־נַּעֲשֶׂ֥ה לַנֹּותָרִ֖ים לְנָשִׁ֑ים כִּֽי־נִשְׁמְדָ֥ה מִבִּנְיָמִ֖ן אִשָּֽׁה׃ wayoʾmeru ziqeney haʿedah mah־naʿaseh lanowtariym lenashiym kiy־nishemedah mibineyamin ʾishah׃

¹⁷ וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְרֻשַּׁ֥ת פְּלֵיטָ֖ה לְבִנְיָמִ֑ן וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שֵׁ֖בֶט מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ wayoʾmeru yerushat peleyṭah levineyamin weloʾ־yimaḥeh sheveṭ miyiseraʾel׃

¹⁸ וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֥א נוּכַ֛ל לָתֵת־לָהֶ֥ם נָשִׁ֖ים מִבְּנֹותֵ֑ינוּ כִּֽי־נִשְׁבְּע֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אָר֕וּר נֹתֵ֥ן אִשָּׁ֖ה לְבִנְיָמִֽן׃ ס waʾanaḥenu loʾ nukhal latet־lahem nashiym mibenowteynu kiy־nishebeʿu veney־yiseraʾel leʾmor ʾarur noten ʾishah levineyamin׃ s

¹⁹ וַיֹּאמְר֡וּ הִנֵּה֩ חַג־יְהוָ֨ה בְּשִׁלֹ֜ו מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֗ימָה אֲשֶׁ֞ר מִצְּפֹ֤ונָה לְבֵֽית־אֵל֙ מִזְרְחָ֣ה הַשֶּׁ֔מֶשׁ לִמְסִלָּ֔ה הָעֹלָ֥ה מִבֵּֽית־אֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וּמִנֶּ֖גֶב לִלְבֹונָֽה׃ wayoʾmeru hineh ḥag־yehwah beshilow miyamiym ׀ yamiymah ʾasher mitsefownah leveyt־ʾel mizereḥah hashemesh limesilah haʿolah mibeyt־ʾel shekhemah uminegev lilevownah׃

²⁰ [וַיְצַו כ] (וַיְצַוּ֕וּ ק) אֶת־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לֵאמֹ֑ר לְכ֖וּ וַאֲרַבְתֶּ֥ם בַּכְּרָמִֽים׃ [wayetsaw kh] (wayetsauu q) ʾet־beney vineyamin leʾmor lekhu waʾaravetem bakeramiym׃

²¹ וּרְאִיתֶ֗ם וְ֠הִנֵּה אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנֹות־שִׁילֹו֮ לָח֣וּל בַּמְּחֹלֹות֒ וִֽיצָאתֶם֙ מִן־הַכְּרָמִ֔ים וַחֲטַפְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אִ֥ישׁ אִשְׁתֹּ֖ו מִבְּנֹ֣ות שִׁילֹ֑ו וַהֲלַכְתֶּ֖ם אֶ֥רֶץ בִּנְיָמִֽן׃ ureʾiytem wehineh ʾim־yetseʾu venowt־shiylow laḥul bameḥolowt wiytsaʾtem min־hakeramiym waḥaṭafetem lakhem ʾiysh ʾishetow mibenowt shiylow wahalakhetem ʾerets bineyamin׃

²² וְהָיָ֡ה כִּֽי־יָבֹ֣אוּ אֲבֹותָם֩ אֹ֨ו אֲחֵיהֶ֜ם [לָרֹוב כ] (לָרִ֣יב ׀ ק) אֵלֵ֗ינוּ וְאָמַ֤רְנוּ אֲלֵיהֶם֙ חָנּ֣וּנוּ אֹותָ֔ם כִּ֣י לֹ֥א לָקַ֛חְנוּ אִ֥ישׁ אִשְׁתֹּ֖ו בַּמִּלְחָמָ֑ה כִּ֣י לֹ֥א אַתֶּ֛ם נְתַתֶּ֥ם לָהֶ֖ם כָּעֵ֥ת תֶּאְשָֽׁמוּ׃ ס wehayah kiy־yavoʾu ʾavowtam ʾow ʾaḥeyhem [larowv kh] (lariyv ׀ q) ʾeleynu weʾamarenu ʾaleyhem ḥanunu ʾowtam kiy loʾ laqaḥenu ʾiysh ʾishetow bamileḥamah kiy loʾ ʾatem netatem lahem kaʿet teʾeshamu׃ s

²³ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן וַיִּשְׂא֤וּ נָשִׁים֙ לְמִסְפָּרָ֔ם מִן־הַמְּחֹלְלֹ֖ות אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֑לוּ וַיֵּלְכ֗וּ וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ אֶל־נַ֣חֲלָתָ֔ם וַיִּבְנוּ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים וַיֵּשְׁב֖וּ בָּהֶֽם׃ wayaʿasu־khen beney vineyamin wayiseʾu nashiym lemiseparam min־hameḥolelowt ʾasher gazalu wayelekhu wayashuvu ʾel־naḥalatam wayivenu ʾet־heʿariym wayeshevu bahem׃

Note · Juges 21.15–23

Contourner la lettre du serment ne rétablit pas la justice

Les anciens organisent l’enlèvement pendant la fête et préparent la réponse aux familles : elles n’auront pas donné leurs filles. Cette distinction sauve les apparences de l’engagement tout en livrant les femmes. La mention de la fête de Dieu ne sanctifie pas ce plan. Le mariage obtenu par capture reste une contrainte, même si des responsables le présentent comme une solution.

²⁴ וַיִּתְהַלְּכ֨וּ מִשָּׁ֤ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אִ֥ישׁ לְשִׁבְטֹ֖ו וּלְמִשְׁפַּחְתֹּ֑ו וַיֵּצְא֣וּ מִשָּׁ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֹֽו׃ wayitehalekhu misham beney־yiseraʾel baʿet hahiyʾ ʾiysh leshiveṭow ulemishepaḥetow wayetseʾu misham ʾiysh lenaḥalatow׃

²⁵ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ bayamiym hahem ʾeyn melekhe beyiseraʾel ʾiysh hayashar beʿeynayw yaʿaseh׃

Note · Juges 21.24–25

Le retour chez soi ne constitue pas à lui seul une fin heureuse

Chacun rejoint sa tribu et son héritage, mais aucune parole des femmes enlevées n’est entendue. La dernière phrase juge une manière d’agir selon son propre regard. L’ensemble biblique critiquera aussi les rois injustes : le besoin d’une autorité responsable ne donne pas à un dirigeant le droit de devenir la mesure du bien et du mal.