1 וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתֹּ֖ו בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃ wayizekor ʾelohiym ʾet־noaḥ weʾet kal־haḥayah weʾet־kal־habehemah ʾasher ʾitow batevah wayaʿaver ʾelohiym ruaḥ ʿal־haʾarets wayashoku hamayim׃
2 וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּהֹ֔ום וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ wayisakheru maʿeyenot tehowm waʾarubot hashamayim wayikaleʾ hageshem min־hashamayim׃
3 וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָלֹ֣וךְ וָשֹׁ֑וב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֹֽום׃ wayashuvu hamayim meʿal haʾarets halowkhe washowv wayaḥeseru hamayim miqetseh ḥamishiym umeʾat yowm׃
4 וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר יֹ֖ום לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃ watanaḥ hatevah baḥodesh hasheviyʿiy beshiveʿah־ʿasar yowm laḥodesh ʿal harey ʾararaṭ׃
5 וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָלֹ֣וךְ וְחָסֹ֔ור עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃ wehamayim hayu halowkhe weḥasowr ʿad haḥodesh haʿasiyriy baʿasiyriy beʾeḥad laḥodesh nireʾu raʾshey hehariym׃
Note · Genèse 8.1–5
Dieu se souvient
Dans le mouvement du récit, le souvenir de Dieu déclenche l’action en faveur des vivants. Il ne faut pas imaginer une distraction enfin réparée : cette expression souligne que les personnes et les créatures de l’arche ne sont pas abandonnées. Le recul des eaux commence sans que toute difficulté disparaisse d’un coup.
6 וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֑ום וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלֹּ֥ון הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ wayehiy miqets ʾarebaʿiym yowm wayifetaḥ noaḥ ʾet־ḥalown hatevah ʾasher ʿasah׃
7 וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצֹוא֙ וָשֹׁ֔וב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ wayeshalaḥ ʾet־haʿorev wayetseʾ yatsowʾ washowv ʿad־yevoshet hamayim meʿal haʾarets׃
8 וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיֹּונָ֖ה מֵאִתֹּ֑ו לִרְאֹות֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ wayeshalaḥ ʾet־hayownah meʾitow lireʾowt haqalu hamayim meʿal peney haʾadamah׃
9 וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיֹּונָ֨ה מָנֹ֜וחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדֹו֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃ weloʾ־matseʾah hayownah manowḥa lekhaf־ragelah watashav ʾelayw ʾel־hatevah kiy־mayim ʿal־peney khal־haʾarets wayishelaḥ yadow wayiqaḥeah wayaveʾ ʾotah ʾelayw ʾel־hatevah׃
10 וַיָּ֣חֶל עֹ֔וד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיֹּונָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃ wayaḥel ʿowd shiveʿat yamiym ʾaḥeriym wayosef shalaḥ ʾet־hayownah min־hatevah׃
11 וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיֹּונָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ watavoʾ ʾelayw hayownah leʿet ʿerev wehineh ʿaleh־zayit ṭaraf befiyha wayedaʿ noaḥ kiy־qalu hamayim meʿal haʾarets׃
12 וַיִּיָּ֣חֶל עֹ֔וד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיֹּונָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֹֽוד׃ wayiyaḥel ʿowd shiveʿat yamiym ʾaḥeriym wayeshalaḥ ʾet־hayownah weloʾ־yasefah shuv־ʾelayw ʿowd׃
Note · Genèse 8.6–12
Observer sans tout maîtriser
Les oiseaux envoyés permettent à Noé de discerner l’évolution du dehors. Les signes sont reçus successivement et demandent de la patience. La confiance en Dieu n’exclut pas l’observation du monde ; elle ne dispense pas non plus de reconnaître que l’on ne sait pas encore tout.
13 וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵאֹ֜ות שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשֹׁון֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ wayehiy beʾaḥat weshesh־meʾowt shanah bariʾshown beʾeḥad laḥodesh ḥarevu hamayim meʿal haʾarets wayasar noaḥ ʾet־mikheseh hatevah wayareʾ wehineh ḥarevu peney haʾadamah׃
14 וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים יֹ֖ום לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ ס uvaḥodesh hasheniy beshiveʿah weʿeseriym yowm laḥodesh yaveshah haʾarets׃ s
15 וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃ wayedaber ʾelohiym ʾel־noaḥ leʾmor׃
16 צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ tseʾ min־hatevah ʾatah weʾishetekha uvaneykha uneshey־vaneykha ʾitakhe׃
17 כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּעֹ֧וף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ [הֹוצֵא כ] (הַיְצֵ֣א ק) אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ kal־haḥayah ʾasher־ʾitekha mikal־basar baʿowf uvabehemah uvekhal־haremes haromes ʿal־haʾarets [howtseʾ kh] (hayetseʾ q) ʾitakhe wesharetsu vaʾarets ufaru weravu ʿal־haʾarets׃
18 וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתֹּ֥ו וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתֹּֽו׃ wayetseʾ־noaḥ uvanayw weʾishetow uneshey־vanayw ʾitow׃
19 כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָעֹ֔וף כֹּ֖ל רֹומֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃ kal־haḥayah kal־haremes wekhal־haʿowf kol rowmes ʿal־haʾarets lemishepeḥoteyhem yatseʾu min־hatevah׃
Note · Genèse 8.13–19
Sortir pour reprendre la vie
Le dessèchement de la terre et la parole invitant à sortir constituent des étapes distinctes. La sortie concerne aussi les animaux et leur fécondité. Le but de la préservation n’est pas de demeurer indéfiniment dans un refuge fermé, mais de rendre possible une vie renouvelée sur la terre.
20 וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹורָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָעֹ֣וף הַטָּהֹ֔ר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ wayiven noaḥ mizebeaḥ layhwah wayiqaḥ mikol ׀ habehemah haṭehowrah umikol haʿowf haṭahor wayaʿal ʿolot bamizebeaḥ׃
21 וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבֹּ֗ו לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל עֹ֤וד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף עֹ֛וד לְהַכֹּ֥ות אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃ wayaraḥ yehwah ʾet־reyḥa haniyḥoaḥ wayoʾmer yehwah ʾel־libow loʾ־ʾosif leqalel ʿowd ʾet־haʾadamah baʿavur haʾadam kiy yetser lev haʾadam raʿ mineʿurayw weloʾ־ʾosif ʿowd lehakowt ʾet־kal־ḥay kaʾasher ʿasiytiy׃
22 עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְיֹ֥ום וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃ ʿod kal־yemey haʾarets zeraʿ weqatsiyr weqor waḥom weqayits waḥoref weyowm walayelah loʾ yishebotu׃
Note · Genèse 8.20–22
Une décision qui ne dépend pas de l’innocence humaine
Le sacrifice exprime la relation de Noé à Dieu après la délivrance. La décision divine de préserver les rythmes de la terre est prise avec une pleine conscience du mal humain. Elle ne promet ni l’absence de toute catastrophe locale ni la réussite automatique des entreprises humaines.
