Genèse 50

¹ וַיִּפֹּ֥ל יֹוסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֹֽו׃ wayipol yowsef ʿal־peney ʾaviyw wayeveke ʿalayw wayishaq־low׃

² וַיְצַ֨ו יֹוסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּחַנְט֥וּ הָרֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ wayetsaw yowsef ʾet־ʿavadayw ʾet־harofeʾiym laḥanoṭ ʾet־ʾaviyw wayaḥaneṭu harofeʾiym ʾet־yiseraʾel׃

³ וַיִּמְלְאוּ־לֹו֙ אַרְבָּעִ֣ים יֹ֔ום כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹתֹ֛ו מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֹֽום׃ wayimeleʾu־low ʾarebaʿiym yowm kiy ken yimeleʾu yemey haḥanuṭiym wayiveku ʾotow mitserayim shiveʿiym yowm׃

⁴ וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִיתֹ֔ו וַיְדַבֵּ֣ר יֹוסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר׃ wayaʿaveru yemey vekhiytow wayedaber yowsef ʾel־beyt pareʿoh leʾmor ʾim־naʾ matsaʾtiy ḥen beʿeyneykhem daberu־naʾ beʾazeney fareʿoh leʾmor׃

⁵ אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃ ʾaviy hishebiyʿaniy leʾmor hineh ʾanokhiy met beqiveriy ʾasher kariytiy liy beʾerets kenaʿan shamah tiqebereniy weʿatah ʾeʿeleh־naʾ weʾeqeberah ʾet־ʾaviy weʾashuvah׃

⁶ וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃ wayoʾmer pareʿoh ʿaleh uqevor ʾet־ʾaviykha kaʾasher hishebiyʿekha׃

⁷ וַיַּ֥עַל יֹוסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתֹּ֜ו כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵיתֹ֔ו וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ wayaʿal yowsef liqebor ʾet־ʾaviyw wayaʿalu ʾitow kal־ʿavedey fareʿoh ziqeney veytow wekhol ziqeney ʾerets־mitserayim׃

⁸ וְכֹל֙ בֵּ֣ית יֹוסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃ wekhol beyt yowsef weʾeḥayw uveyt ʾaviyw raq ṭapam wetsoʾnam uveqaram ʿazevu beʾerets goshen׃

⁹ וַיַּ֣עַל עִמֹּ֔ו גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ wayaʿal ʿimow gam־rekhev gam־parashiym wayehiy hamaḥaneh kaved meʾod׃

¹⁰ וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּדֹ֥ול וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ wayavoʾu ʿad־goren haʾaṭad ʾasher beʿever hayareden wayisepedu־sham miseped gadowl wekhaved meʾod wayaʿas leʾaviyw ʾevel shiveʿat yamiym׃

¹¹ וַיַּ֡רְא יֹושֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃ wayareʾ yowshev haʾarets hakenaʿaniy ʾet־haʾevel begoren haʾaṭad wayoʾmeru ʾevel־kaved zeh lemitserayim ʿal־ken qaraʾ shemah ʾavel mitserayim ʾasher beʿever hayareden׃

¹² וַיַּעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו לֹ֑ו כֵּ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם׃ wayaʿasu vanayw low ken kaʾasher tsiuam׃

¹³ וַיִּשְׂא֨וּ אֹתֹ֤ו בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹתֹ֔ו בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ wayiseʾu ʾotow vanayw ʾaretsah kenaʿan wayiqeberu ʾotow bimeʿarat sedeh hamakhepelah ʾasher qanah ʾaveraham ʾet־hasadeh laʾaḥuzat־qever meʾet ʿeferon haḥitiy ʿal־peney mamereʾ׃

¹⁴ וַיָּ֨שָׁב יֹוסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתֹּ֖ו לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְרֹ֥ו אֶת־אָבִֽיו׃ wayashav yowsef mitserayemah huʾ weʾeḥayw wekhal־haʿoliym ʾitow liqebor ʾet־ʾaviyw ʾaḥarey qaverow ʾet־ʾaviyw׃

Note · Genèse 50.1–14

Le deuil reçoit du temps et des gestes

Les pleurs, l’embaumement et le voyage associent la maison de Jacob et le cadre égyptien. Le respect du défunt comprend l’exécution de sa demande. La foi en la promesse n’abolit pas le soin du corps ni la nécessité de traverser collectivement la séparation.

¹⁵ וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יֹוסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יֹוסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֹֽו׃ wayireʾu ʾaḥey־yowsef kiy־met ʾaviyhem wayoʾmeru lu yiseṭemenu yowsef wehashev yashiyv lanu ʾet kal־haraʿah ʾasher gamalenu ʾotow׃

¹⁶ וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יֹוסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מֹותֹ֖ו לֵאמֹֽר׃ wayetsauu ʾel־yowsef leʾmor ʾaviykha tsiuah lifeney mowtow leʾmor׃

¹⁷ כֹּֽה־תֹאמְר֣וּ לְיֹוסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ וַיֵּ֥בְךְּ יֹוסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃ koh־toʾmeru leyowsef ʾanaʾ saʾ naʾ peshaʿ ʾaḥeykha weḥaṭaʾtam kiy־raʿah gemalukha weʿatah saʾ naʾ lefeshaʿ ʿavedey ʾelohey ʾaviykha wayeveke yowsef bedaberam ʾelayw׃

¹⁸ וַיֵּלְכוּ֙ גַּם־אֶחָ֔יו וַֽיִּפְּל֖וּ לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ הִנֶּ֥נּֽוּ לְךָ֖ לַעֲבָדִֽים׃ wayelekhu gam־ʾeḥayw wayipelu lefanayw wayoʾmeru hinenu lekha laʿavadiym׃

Note · Genèse 50.15–18

La peur de la vengeance après le deuil

Les frères transmettent à Joseph une parole attribuée au père. Le narrateur n’avait pas rapporté auparavant cet ordre précis, mais ne déclare pas non plus explicitement qu’il est inventé. Leurs gestes expriment en tout cas une peur persistante et une reconnaissance du tort commis.

¹⁹ וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יֹוסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃ wayoʾmer ʾalehem yowsef ʾal־tiyraʾu kiy hataḥat ʾelohiym ʾaniy׃

²⁰ וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיֹּ֥ום הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃ weʾatem ḥashavetem ʿalay raʿah ʾelohiym ḥashavah leṭovah lemaʿan ʿasoh kayowm hazeh lehaḥayot ʿam־rav׃

²¹ וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אֹותָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם׃ weʿatah ʾal־tiyraʾu ʾanokhiy ʾakhalekel ʾetekhem weʾet־ṭapekhem wayenaḥem ʾowtam wayedaber ʿal־libam׃

Note · Genèse 50.19–21

La providence ne blanchit pas l’intention mauvaise

Joseph ne rebaptise pas bien le projet de ses frères. Il affirme que Dieu a ouvert une issue de vie à travers une histoire voulue pour le mal. Cette parole de la victime ne peut être utilisée pour imposer à toute victime une réconciliation immédiate ni pour dispenser l’auteur d’une violence de répondre de ses actes.

²² וַיֵּ֤שֶׁב יֹוסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יֹוסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃ wayeshev yowsef bemitserayim huʾ uveyt ʾaviyw wayeḥiy yowsef meʾah waʿeser shaniym׃

²³ וַיַּ֤רְא יֹוסֵף֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּנֵ֖י שִׁלֵּשִׁ֑ים גַּ֗ם בְּנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה יֻלְּד֖וּ עַל־בִּרְכֵּ֥י יֹוסֵֽף׃ wayareʾ yowsef leʾeferayim beney shileshiym gam beney makhiyr ben־menasheh yuledu ʿal־birekey yowsef׃

²⁴ וַיֹּ֤אמֶר יֹוסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ wayoʾmer yowsef ʾel־ʾeḥayw ʾanokhiy met weʾlohiym paqod yifeqod ʾetekhem weheʿelah ʾetekhem min־haʾarets hazoʾt ʾel־haʾarets ʾasher nishebaʿ leʾaveraham leyitseḥaq uleyaʿaqov׃

²⁵ וַיַּשְׁבַּ֣ע יֹוסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃ wayashebaʿ yowsef ʾet־beney yiseraʾel leʾmor paqod yifeqod ʾelohiym ʾetekhem wehaʿalitem ʾet־ʿatsemotay mizeh׃

²⁶ וַיָּ֣מָת יֹוסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹתֹ֔ו וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָרֹ֖ון בְּמִצְרָֽיִם׃ wayamat yowsef ben־meʾah waʿeser shaniym wayaḥaneṭu ʾotow wayiysem baʾarown bemitserayim׃

Note · Genèse 50.22–26

Une fin qui attend encore une sortie

Joseph meurt en confiant ses os à l’avenir du peuple. Sa demande lie la mémoire du défunt à une visite de Dieu encore attendue. Le cercueil en Égypte fait ainsi de la fin du livre une ouverture vers l’Exode : l’histoire de la promesse continue au-delà des personnages qui l’ont portée.