Genèse 33

¹ וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמֹּ֕ו אַרְבַּ֥ע מֵאֹ֖ות אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֹֽות׃ wayisaʾ yaʿaqov ʿeynayw wayareʾ wehineh ʿesaw baʾ weʿimow ʾarebaʿ meʾowt ʾiysh wayaḥats ʾet־hayeladiym ʿal־leʾah weʿal־raḥel weʿal shetey hashefaḥowt׃

² וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחֹ֛ות וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יֹוסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים׃ wayasem ʾet־hashefaḥowt weʾet־yaledeyhen riʾshonah weʾet־leʾah wiyladeyha ʾaḥaroniym weʾet־raḥel weʾet־yowsef ʾaḥaroniym׃

³ וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתֹּ֖ו עַד־אָחִֽיו׃ wehuʾ ʿavar lifeneyhem wayishetaḥu ʾaretsah shevaʿ peʿamiym ʿad־gishetow ʿad־ʾaḥiyw׃

⁴ וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתֹו֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ׃ wayarats ʿesaw liqeraʾtow wayeḥabeqehu wayipol ʿal־tsauaʾraw wayishaqehu wayiveku׃

⁵ וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃ wayisaʾ ʾet־ʿeynayw wayareʾ ʾet־hanashiym weʾet־hayeladiym wayoʾmer miy־ʾeleh lakhe wayoʾmar hayeladiym ʾasher־ḥanan ʾelohiym ʾet־ʿavedekha׃

⁶ וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָחֹ֛ות הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃ watigashena hashefaḥowt henah weyaledeyhen watishetaḥaweyna׃

⁷ וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יֹוסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ watigash gam־leʾah wiyladeyha wayishetaḥawu weʾaḥar nigash yowsef weraḥel wayishetaḥawu׃

Note · Genèse 33.1–7

Le frère craint devient celui qui accueille

La disposition de la famille révèle encore les préférences de Jacob. Ésaü répond cependant par un geste d’affection. Le lecteur découvre que l’homme redouté ne se résume pas à la colère qu’il avait exprimée auparavant. Une histoire conflictuelle ne détermine pas nécessairement tous les actes à venir.

⁸ וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ wayoʾmer miy lekha kal־hamaḥaneh hazeh ʾasher pagashetiy wayoʾmer limetsoʾ־ḥen beʿeyney ʾadoniy׃

⁹ וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ wayoʾmer ʿesaw yesh־liy rav ʾaḥiy yehiy lekha ʾasher־lakhe׃

¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃ wayoʾmer yaʿaqov ʾal־naʾ ʾim־naʾ matsaʾtiy ḥen beʿeyneykha welaqaḥeta mineḥatiy miyadiy kiy ʿal־ken raʾiytiy faneykha kireʾot peney ʾelohiym watiretseniy׃

¹¹ קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בֹּ֖ו וַיִּקָּֽח׃ qaḥ־naʾ ʾet־birekhatiy ʾasher huvaʾt lakhe kiy־ḥananiy ʾelohiym wekhiy yesh־liy־khol wayifetsar־bow wayiqaḥ׃

Note · Genèse 33.8–11

Donner et accepter

Jacob insiste pour qu’Ésaü reçoive son présent. Son langage de grâce et de bénédiction donne au don une portée relationnelle. L’accueil du présent ne constitue toutefois pas un achat du pardon : la réconciliation a déjà été manifestée par le geste d’Ésaü avant cette discussion.

¹² וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ׃ wayoʾmer niseʿah wenelekhah weʾelekhah lenegedekha׃

¹³ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֙עַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָלֹ֣ות עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יֹ֣ום אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן׃ wayoʾmer ʾelayw ʾadoniy yodeaʿ kiy־hayeladiym rakiym wehatsoʾn wehabaqar ʿalowt ʿalay udefaqum yowm ʾeḥad wametu kal־hatsoʾn׃

¹⁴ יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדֹּ֑ו וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה׃ yaʿavar־naʾ ʾadoniy lifeney ʿavedow waʾaniy ʾetenahalah leʾiṭiy leregel hamelaʾkhah ʾasher־lefanay uleregel hayeladiym ʿad ʾasher־ʾavoʾ ʾel־ʾadoniy seʿiyrah׃

¹⁵ וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ wayoʾmer ʿesaw ʾatsiygah־naʾ ʿimekha min־haʿam ʾasher ʾitiy wayoʾmer lamah zeh ʾemetsaʾ־ḥen beʿeyney ʾadoniy׃

¹⁶ וַיָּשָׁב֩ בַּיֹּ֨ום הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכֹּ֖ו שֵׂעִֽירָה׃ wayashav bayowm hahuʾ ʿesaw ledarekow seʿiyrah׃

¹⁷ וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן לֹ֖ו בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּקֹ֖ום סֻכֹּֽות׃ ס weyaʿaqov nasaʿ sukotah wayiven low bayit ulemiqenehu ʿasah sukot ʿal־ken qaraʾ shem־hamaqowm sukowt׃ s

Note · Genèse 33.12–17

Des routes désormais distinctes

Jacob invoque le rythme des enfants et des troupeaux pour ne pas suivre la marche d’Ésaü. Il s’établit ensuite ailleurs. Le narrateur ne développe pas tous ses motifs. Cette réserve invite à ne pas idéaliser trop vite chaque parole prononcée au cours d’une réconciliation encore fragile.

¹⁸ וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹאֹ֖ו מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃ wayavoʾ yaʿaqov shalem ʿiyr shekhem ʾasher beʾerets kenaʿan bevoʾow mipadan ʾaram wayiḥan ʾet־peney haʿiyr׃

¹⁹ וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳלֹ֔ו מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמֹ֖ור אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃ wayiqen ʾet־ḥeleqat hasadeh ʾasher naṭah־sham ʾaholow miyad beney־ḥamowr ʾaviy shekhem bemeʾah qesiyṭah׃

²⁰ וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־לֹ֔ו אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ס wayatsev־sham mizebeaḥ wayiqeraʾ־low ʾel ʾelohey yiseraʾel׃ s

Note · Genèse 33.18–20

Une installation et une reconnaissance

L’acquisition d’un terrain et l’autel donnent une forme concrète à l’arrivée de Jacob. La relation à Dieu accompagne une installation obtenue par achat. Le chapitre suivant montrera que vivre sur place ne garantit pas encore des rapports justes entre la famille de Jacob et ses voisins.