1 וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנֹ֖ות יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃ wayehiy kiy־heḥel haʾadam larov ʿal־peney haʾadamah uvanowt yuledu lahem׃
2 וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃ wayireʾu veney־haʾelohiym ʾet־benowt haʾadam kiy ṭovot henah wayiqeḥu lahem nashiym mikol ʾasher baḥaru׃
3 וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה לֹֽא־יָדֹ֨ון רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃ wayoʾmer yehwah loʾ־yadown ruḥiy vaʾadam leʿolam beshagam huʾ vasar wehayu yamayw meʾah weʿeseriym shanah׃
4 הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָרֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנֹ֣ות הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעֹולָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ פ hanefiliym hayu vaʾarets bayamiym hahem wegam ʾaḥarey־khen ʾasher yavoʾu beney haʾelohiym ʾel־benowt haʾadam weyaledu lahem hemah hagiboriym ʾasher meʿowlam ʾaneshey hashem׃ f
Note · Genèse 6.1–4
Un passage dont l’identification reste discutée
Les fils de Dieu, les filles des humains et les figures anciennes mentionnées ici ont reçu plusieurs interprétations. Le texte ne tranche pas toutes les identités que les lecteurs voudraient préciser. Une explication responsable évite de présenter une reconstruction détaillée de ce monde comme si elle était directement racontée.
5 וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבֹּ֔ו רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיֹּֽום׃ wayareʾ yehwah kiy rabah raʿat haʾadam baʾarets wekhal־yetser maḥeshevot libow raq raʿ kal־hayowm׃
6 וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבֹּֽו׃ wayinaḥem yehwah kiy־ʿasah ʾet־haʾadam baʾarets wayiteʿatsev ʾel־libow׃
7 וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־עֹ֣וף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ wayoʾmer yehwah ʾemeḥeh ʾet־haʾadam ʾasher־baraʾtiy meʿal peney haʾadamah meʾadam ʿad־behemah ʿad־remes weʿad־ʿowf hashamayim kiy niḥametiy kiy ʿasiytim׃
8 וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ פ wenoaḥ matsaʾ ḥen beʿeyney yehwah׃ f
Note · Genèse 6.5–8
Le regret exprimé par Dieu
Le langage du regret et de la peine affirme que le mal humain compte dans la relation à Dieu. Il ne décrit pas un créateur qui découvrirait simplement une erreur technique. La faveur accordée à Noé introduit une possibilité d’avenir avant que les instructions de construction ne commencent.
9 אֵ֚לֶּה תֹּולְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ ʾeleh towledot noaḥ noaḥ ʾiysh tsadiyq tamiym hayah bedorotayw ʾet־haʾelohiym hitehalekhe־noaḥ׃
10 וַיֹּ֥ולֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃ wayowled noaḥ sheloshah vaniym ʾet־shem ʾet־ḥam weʾet־yafet׃
11 וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ watishaḥet haʾarets lifeney haʾelohiym watimaleʾ haʾarets ḥamas׃
12 וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכֹּ֖ו עַל־הָאָֽרֶץ׃ ס wayareʾ ʾelohiym ʾet־haʾarets wehineh nisheḥatah kiy־hisheḥiyt kal־basar ʾet־darekow ʿal־haʾarets׃ s
13 וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃ wayoʾmer ʾelohiym lenoaḥ qets kal־basar baʾ lefanay kiy־maleʾah haʾarets ḥamas mipeneyhem wehineniy masheḥiytam ʾet־haʾarets׃
Note · Genèse 6.9–13
Une justice située au milieu de la corruption
Noé est décrit dans sa relation à Dieu et dans son époque. Le contraste principal porte sur un monde rempli de violence. Le jugement ne doit pas devenir un prétexte pour déclarer certains peuples dépourvus d’humanité : le récit concerne la dégradation des relations à l’échelle du monde qu’il décrit.
14 עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃ ʿaseh lekha tevat ʿatsey־gofer qiniym taʿaseh ʾet־hatevah wekhafareta ʾotah mibayit umiḥuts bakofer׃
15 וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵאֹ֣ות אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קֹומָתָֽהּ׃ wezeh ʾasher taʿaseh ʾotah shelosh meʾowt ʾamah ʾorekhe hatevah ḥamishiym ʾamah raḥebah usheloshiym ʾamah qowmatah׃
16 צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃ tsohar ׀ taʿaseh latevah weʾel־ʾamah tekhalenah milemaʿelah ufetaḥ hatevah betsidah tasiym taḥetiyim sheniyim ushelishiym taʿaseah׃
17 וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בֹּו֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃ waʾaniy hineniy meviyʾ ʾet־hamabul mayim ʿal־haʾarets leshaḥet kal־basar ʾasher־bow ruaḥ ḥayiym mitaḥat hashamayim kol ʾasher־baʾarets yigewaʿ׃
18 וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ wahaqimotiy ʾet־beriytiy ʾitakhe uvaʾta ʾel־hatevah ʾatah uvaneykha weʾishetekha uneshey־vaneykha ʾitakhe׃
19 וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ umikal־haḥay mikal־basar shenayim mikol taviyʾ ʾel־hatevah lehaḥayot ʾitakhe zakhar uneqevah yiheyu׃
20 מֵהָעֹ֣וף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֹֽות׃ mehaʿowf lemiynehu umin־habehemah lemiynah mikol remes haʾadamah lemiynehu shenayim mikol yavoʾu ʾeleykha lehaḥayowt׃
21 וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ weʾatah qaḥ־lekha mikal־maʾakhal ʾasher yeʾakhel weʾasafeta ʾeleykha wehayah lekha welahem leʾakhelah׃
22 וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹתֹ֛ו אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ ס wayaʿas noaḥ kekhol ʾasher tsiuah ʾotow ʾelohiym ken ʿasah׃ s
Note · Genèse 6.14–22
Préserver la vie par une obéissance concrète
La construction de l’arche donne une forme matérielle à la confiance de Noé. L’annonce d’une alliance et la préparation de nourriture montrent que la conservation du vivant est organisée. Le texte ne réduit pas la foi à l’attente passive d’un secours : des gestes précis lui correspondent.
