Juges 15

¹ וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשֹׁ֤ון אֶת־אִשְׁתֹּו֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנֹ֥ו אָבִ֖יהָ לָבֹֽוא׃ wayehiy miyamiym biymey qetsiyr־ḥiṭiym wayifeqod shimeshown ʾet־ʾishetow bigediy ʿiziym wayoʾmer ʾavoʾah ʾel־ʾishetiy heḥaderah weloʾ־netanow ʾaviyha lavowʾ׃

² וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טֹובָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי־נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ׃ wayoʾmer ʾaviyha ʾamor ʾamaretiy kiy־sanoʾ seneʾtah waʾetenenah lemereʿekha haloʾ ʾaḥotah haqeṭanah ṭowvah mimenah tehiy־naʾ lekha taḥeteyha׃

³ וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשֹׁ֔ון נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּֽי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃ wayoʾmer lahem shimeshown niqeytiy hapaʿam mipelishetiym kiy־ʿoseh ʾaniy ʿimam raʿah׃

⁴ וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשֹׁ֔ון וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵאֹ֣ות שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָבֹ֖ות בַּתָּֽוֶךְ׃ wayelekhe shimeshown wayilekod shelosh־meʾowt shuʿaliym wayiqaḥ lapidiym wayefen zanav ʾel־zanav wayasem lapiyd ʾeḥad beyn־sheney hazenavowt batawekhe׃

⁵ וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמֹ֣ות פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃ wayaveʿer־ʾesh balapiydiym wayeshalaḥ beqamowt pelishetiym wayaveʿer migadiysh weʿad־qamah weʿad־kerem zayit׃

⁶ וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשֹׁון֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת־אִשְׁתֹּ֔ו וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹותָ֛הּ וְאֶת־אָבִ֖יהָ בָּאֵֽשׁ׃ wayoʾmeru felishetiym miy ʿasah zoʾt wayoʾmeru shimeshown ḥatan hatimeniy kiy laqaḥ ʾet־ʾishetow wayitenah lemereʿehu wayaʿalu felishetiym wayiserefu ʾowtah weʾet־ʾaviyha baʾesh׃

⁷ וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשֹׁ֔ון אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃ wayoʾmer lahem shimeshown ʾim־taʿasun kazoʾt kiy ʾim־niqametiy vakhem weʾaḥar ʾeḥedal׃

⁸ וַיַּ֨ךְ אֹותָ֥ם שֹׁ֛וק עַל־יָרֵ֖ךְ מַכָּ֣ה גְדֹולָ֑ה וַיֵּ֣רֶד וַיֵּ֔שֶׁב בִּסְעִ֖יף סֶ֥לַע עֵיטָֽם׃ ס wayakhe ʾowtam showq ʿal־yarekhe makah gedowlah wayered wayeshev biseʿiyf selaʿ ʿeyṭam׃ s

Note · Juges 15.1–8

La femme ne doit pas disparaître derrière la querelle des hommes

Son père propose sa sœur comme substitut, puis Samson incendie les ressources agricoles à l’aide d’animaux attachés. Les Philistins brûlent ensuite la femme et son père : la menace du chapitre précédent se réalise. Le texte ne donne pas à ces violences le caractère d’une justice mesurée, et la mort de la femme ne doit pas être traitée comme un simple ressort d’aventure.

⁹ וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃ wayaʿalu felishetiym wayaḥanu biyhudah wayinaṭeshu baleḥiy׃

¹⁰ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱסֹ֤ור אֶת־שִׁמְשֹׁון֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשֹׂ֣ות לֹ֔ו כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה לָֽנוּ׃ wayoʾmeru ʾiysh yehudah lamah ʿaliytem ʿaleynu wayoʾmeru leʾesowr ʾet־shimeshown ʿaliynu laʿasowt low kaʾasher ʿasah lanu׃

¹¹ וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹשֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשֹׁ֗ון הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם׃ wayeredu sheloshet ʾalafiym ʾiysh miyhudah ʾel־seʿiyf selaʿ ʿeyṭam wayoʾmeru leshimeshown haloʾ yadaʿeta kiy־mosheliym banu pelishetiym umah־zoʾt ʿasiyta lanu wayoʾmer lahem kaʾasher ʿasu liy ken ʿasiytiy lahem׃

¹² וַיֹּ֤אמְרוּ לֹו֙ לֶאֱסָרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשֹׁ֔ון הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃ wayoʾmeru low leʾesarekha yaradenu letitekha beyad־pelishetiym wayoʾmer lahem shimeshown hishaveʿu liy pen־tifegeʿun biy ʾatem׃

¹³ וַיֹּ֧אמְרוּ לֹ֣ו לֵאמֹ֗ר לֹ֤א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶֽאֱסָרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן־הַסָּֽלַע׃ wayoʾmeru low leʾmor loʾ kiy־ʾasor neʾesarekha unetanukha veyadam wehamet loʾ nemiytekha wayaʾaseruhu bishenayim ʿavotiym ḥadashiym wayaʿaluhu min־hasalaʿ׃

Note · Juges 15.9–13

La paix sous domination peut conduire à livrer celui qui dérange

Les hommes de Juda reconnaissent l’autorité philistine et reprochent à Samson ses conséquences pour eux. Il accepte d’être lié à condition de ne pas être tué par eux. Le récit expose la peur et les compromis du groupe sans raconter ici une solidarité nationale semblable aux mobilisations des premiers juges.

¹⁴ הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאתֹ֑ו וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרֹועֹותָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃ huʾ־vaʾ ʿad־leḥiy ufelishetiym heriyʿu liqeraʾtow watitselaḥ ʿalayw ruaḥ yehwah watiheyeynah haʿavotiym ʾasher ʿal־zerowʿowtayw kapishetiym ʾasher baʿaru vaʾesh wayimasu ʾesurayw meʿal yadayw׃

¹⁵ וַיִּמְצָ֥א לְחִֽי־חֲמֹ֖ור טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדֹו֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃ wayimetsaʾ leḥiy־ḥamowr ṭeriyah wayishelaḥ yadow wayiqaḥeah wayakhe־bah ʾelef ʾiysh׃

¹⁶ וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשֹׁ֔ון בִּלְחִ֣י הַחֲמֹ֔ור חֲמֹ֖ור חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמֹ֔ור הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃ wayoʾmer shimeshown bileḥiy haḥamowr ḥamowr ḥamoratayim bileḥiy haḥamowr hikeytiy ʾelef ʾiysh׃

¹⁷ וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּתֹ֣ו לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּדֹ֑ו וַיִּקְרָ֛א לַמָּקֹ֥ום הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי׃ wayehiy kekhalotow ledaber wayashelekhe haleḥiy miyadow wayiqeraʾ lamaqowm hahuʾ ramat leḥiy׃

Note · Juges 15.14–17

Le chant de force ne raconte pas toute la délivrance

L’Esprit vient sur Samson, ses liens cèdent et une mâchoire devient une arme. Son bref poème célèbre le nombre des morts et joue sur le nom de l’âne. L’improvisation et l’excès appartiennent au récit ; ils ne transforment pas la violence individuelle en pratique d’évangélisation ni en preuve de maturité spirituelle.

¹⁸ וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים׃ wayitsemaʾ meʾod wayiqeraʾ ʾel־yehwah wayoʾmar ʾatah natata veyad־ʿavedekha ʾet־hateshuʿah hagedolah hazoʾt weʿatah ʾamut batsamaʾ wenafaletiy beyad haʿareliym׃

¹⁹ וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שָׁב רוּחֹ֖ו וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן ׀ קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקֹּורֵא֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ wayiveqaʿ ʾelohiym ʾet־hamakhetesh ʾasher־baleḥiy wayetseʾu mimenu mayim wayeshete watashav ruḥow wayeḥiy ʿal־ken ׀ qaraʾ shemah ʿeyn haqowreʾ ʾasher baleḥiy ʿad hayowm hazeh׃

²⁰ וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ פ wayishepoṭ ʾet־yiseraʾel biymey felishetiym ʿeseriym shanah׃ f

Note · Juges 15.18–20

Celui qui a vaincu doit encore recevoir de quoi boire

La soif atteint Samson après l’exploit. Il reconnaît la délivrance reçue et demande de ne pas mourir ; Dieu donne de l’eau. Cette vulnérabilité corrige l’image d’un héros autosuffisant. La notice de ses vingt années situe son rôle au temps des Philistins, sans annoncer la disparition définitive de leur domination.