Genèse 3

¹ וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ wehanaḥash hayah ʿarum mikol ḥayat hasadeh ʾasher ʿasah yehwah ʾelohiym wayoʾmer ʾel־haʾishah ʾaf kiy־ʾamar ʾelohiym loʾ toʾkhelu mikol ʿets hagan׃

² וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ watoʾmer haʾishah ʾel־hanaḥash miperiy ʿets־hagan noʾkhel׃

³ וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹוךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בֹּ֑ו פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ umiperiy haʿets ʾasher betowkhe־hagan ʾamar ʾelohiym loʾ toʾkhelu mimenu weloʾ tigeʿu bow pen־temutun׃

⁴ וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מֹ֖ות תְּמֻתֽוּן׃ wayoʾmer hanaḥash ʾel־haʾishah loʾ־mowt temutun׃

⁵ כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיֹום֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י טֹ֥וב וָרָֽע׃ kiy yodeaʿ ʾelohiym kiy beyowm ʾakhalekhem mimenu wenifeqeḥu ʿeyneykhem wiheyiytem keʾlohiym yodeʿey ṭowv waraʿ׃

⁶ וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טֹוב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְיֹ֖ו וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃ watereʾ haʾishah kiy ṭowv haʿets lemaʾakhal wekhiy taʾawah־huʾ laʿeynayim weneḥemad haʿets lehasekiyl watiqaḥ mipireyow watoʾkhal watiten gam־leʾiyshah ʿimah wayoʾkhal׃

⁷ וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ watipaqaḥenah ʿeyney sheneyhem wayedeʿu kiy ʿeyrumim hem wayiteperu ʿaleh teʾenah wayaʿasu lahem ḥagorot׃

Note · Genèse 3.1–7

Une promesse séduisante

Le serpent présente Dieu comme celui qui retiendrait un bien et minimise le danger de la désobéissance. Le récit met ainsi en jeu la confiance autant que le désir. Il décrit un serpent ; son identification au diable appartient à la lecture biblique ultérieure, notamment Apocalypse 12.9.

⁸ וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־קֹ֨ול יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיֹּ֑ום וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתֹּ֗ו מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּתֹ֖וךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ wayishemeʿu ʾet־qowl yehwah ʾelohiym mitehalekhe bagan leruaḥ hayowm wayiteḥabeʾ haʾadam weʾishetow mipeney yehwah ʾelohiym betowkhe ʿets hagan׃

⁹ וַיִּקְרָ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר לֹ֖ו אַיֶּֽכָּה׃ wayiqeraʾ yehwah ʾelohiym ʾel־haʾadam wayoʾmer low ʾayekah׃

¹⁰ וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃ wayoʾmer ʾet־qolekha shamaʿetiy bagan waʾiyraʾ kiy־ʿeyrom ʾanokhiy waʾeḥaveʾ׃

¹¹ וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃ wayoʾmer miy higiyd lekha kiy ʿeyrom ʾatah hamin־haʿets ʾasher tsiuiytiykha leviletiy ʾakhal־mimenu ʾakhaleta׃

¹² וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃ wayoʾmer haʾadam haʾishah ʾasher natatah ʿimadiy hiwʾ natenah־liy min־haʿets waʾokhel׃

¹³ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃ wayoʾmer yehwah ʾelohiym laʾishah mah־zoʾt ʿasiyt watoʾmer haʾishah hanaḥash hishiyʾaniy waʾokhel׃

Note · Genèse 3.8–13

Se cacher et déplacer la responsabilité

Les questions de Dieu font apparaître ce qui vient de changer dans la relation. L’homme incrimine la femme et, indirectement, celui qui la lui a donnée ; la femme désigne le serpent. Chacun raconte une influence réelle sans encore assumer pleinement son propre acte.

¹⁴ וַיֹּאמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ wayoʾmer yehowah ʾelohiym ׀ ʾel־hanaḥash kiy ʿasiyta zoʾt ʾarur ʾatah mikal־habehemah umikol ḥayat hasadeh ʿal־geḥonekha telekhe weʿafar toʾkhal kal־yemey ḥayeykha׃

¹⁵ וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ ס weʾeyvah ׀ ʾashiyt beynekha uveyn haʾishah uveyn zareʿakha uveyn zareʿah huʾ yeshufekha roʾsh weʾatah teshufenu ʿaqev׃ s

¹⁶ אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבֹונֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ׃ ס ʾel־haʾishah ʾamar harebah ʾarebeh ʿitsevownekhe weheronekhe beʿetsev telediy vaniym weʾel־ʾiyshekhe teshuqatekhe wehuʾ yimeshal־bakhe׃ s

¹⁷ וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְקֹ֣ול אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבֹון֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ uleʾadam ʾamar kiy־shamaʿeta leqowl ʾishetekha watoʾkhal min־haʿets ʾasher tsiuiytiykha leʾmor loʾ toʾkhal mimenu ʾarurah haʾadamah baʿavurekha beʿitsavown toʾkhalenah kol yemey ḥayeykha׃

¹⁸ וְקֹ֥וץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ weqowts wedaredar tatsemiyḥa lakhe weʾakhaleta ʾet־ʿesev hasadeh׃

¹⁹ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃ bezeʿat ʾapeykha toʾkhal leḥem ʿad shuvekha ʾel־haʾadamah kiy mimenah luqaḥeta kiy־ʿafar ʾatah weʾel־ʿafar tashuv׃

Note · Genèse 3.14–19

Des relations blessées

La peine, les rapports de pouvoir et la difficulté du travail décrivent un monde atteint par la rupture. La domination de l’homme sur la femme n’est pas formulée comme un commandement à appliquer. La lecture chrétienne voit dans la descendance victorieuse une ouverture vers le Christ ; le verset ne développe pas encore cette interprétation.

²⁰ וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתֹּ֖ו חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי׃ wayiqeraʾ haʾadam shem ʾishetow ḥauah kiy hiwʾ hayetah ʾem kal־ḥay׃

²¹ וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתֹּ֛ו כָּתְנֹ֥ות עֹ֖ור וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃ פ wayaʿas yehwah ʾelohiym leʾadam uleʾishetow katenowt ʿowr wayalebishem׃ f

²² וַיֹּ֣אמֶר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת טֹ֣וב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה ׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָדֹ֗ו וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃ wayoʾmer ׀ yehwah ʾelohiym hen haʾadam hayah keʾaḥad mimenu ladaʿat ṭowv waraʿ weʿatah ׀ pen־yishelaḥ yadow welaqaḥ gam meʿets haḥayiym weʾakhal waḥay leʿolam׃

²³ וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃ wayeshaleḥehu yehwah ʾelohiym migan־ʿeden laʿavod ʾet־haʾadamah ʾasher luqaḥ misham׃

²⁴ וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ ס wayegaresh ʾet־haʾadam wayasheken miqedem legan־ʿeden ʾet־hakeruviym weʾet lahaṭ haḥerev hamitehapekhet lishemor ʾet־derekhe ʿets haḥayiym׃ s

Note · Genèse 3.20–24

Une protection au cœur de l’exil

L’expulsion rend sensible la gravité de la rupture, mais Dieu pourvoit aussi au vêtement des humains. L’accès à la vie n’est plus à leur disposition. Le récit associe ainsi jugement et sollicitude, sans décrire l’avenir humain comme une histoire désormais privée de toute attention divine.