Genèse 49

¹ וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ wayiqeraʾ yaʿaqov ʾel־banayw wayoʾmer heʾasefu weʾagiydah lakhem ʾet ʾasher־yiqeraʾ ʾetekhem beʾaḥariyt hayamiym׃

² הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃ hiqavetsu weshimeʿu beney yaʿaqov weshimeʿu ʾel־yiseraʾel ʾaviykhem׃

³ רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אֹונִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃ reʾuven bekhoriy ʾatah koḥiy wereʾshiyt ʾowniy yeter seʾet weyeter ʿaz׃

⁴ פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תֹּותַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃ פ paḥaz kamayim ʾal־towtar kiy ʿaliyta mishekevey ʾaviykha ʾaz ḥilaleta yetsuʿiy ʿalah׃ f

⁵ שִׁמְעֹ֥ון וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃ shimeʿown welewiy ʾaḥiym keley ḥamas mekheroteyhem׃

⁶ בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֹֽׁור׃ besodam ʾal־tavoʾ nafeshiy biqehalam ʾal־teḥad kevodiy kiy veʾapam haregu ʾiysh uviretsonam ʿiqeru־showr׃

⁷ אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ס ʾarur ʾapam kiy ʿaz weʿeveratam kiy qashatah ʾaḥaleqem beyaʿaqov waʾafiytsem beyiseraʾel׃ s

Note · Genèse 49.1–7

La colère des fils n’est pas bénie

Le rappel de Ruben rejoint Genèse 35.22. Les paroles sur Siméon et Lévi reprennent leur violence, notamment racontée en Genèse 34. Le langage de bénédiction du chapitre n’exige donc pas d’approuver chaque conduite : la colère meurtrière peut être dénoncée au moment même où l’avenir est transmis.

⁸ יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יֹוד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃ yehudah ʾatah yowdukha ʾaḥeykha yadekha beʿoref ʾoyeveykha yishetaḥauu lekha beney ʾaviykha׃

⁹ גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃ gur ʾareyeh yehudah miṭeref beniy ʿaliyta karaʿ ravats keʾareyeh ukhelaviyʾ miy yeqiymenu׃

¹⁰ לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א [שִׁילֹה כ] (שִׁילֹ֔ו ק) וְלֹ֖ו יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃ loʾ־yasur sheveṭ miyhudah umeḥoqeq mibeyn ragelayw ʿad kiy־yavoʾ [shiyloh kh] (shiylow q) welow yiqehat ʿamiym׃

¹¹ אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ [עִירֹה כ] (עִירֹ֔ו ק) וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנֹ֑ו כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשֹׁ֔ו וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים [סוּתֹה כ] (סוּתֹֽו׃ ק) ʾoseriy lagefen [ʿiyroh kh] (ʿiyrow q) welasoreqah beniy ʾatonow kibes bayayin levushow uvedam־ʿanaviym [sutoh kh] (sutow׃ q)

¹² חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃ פ ḥakheliyliy ʿeynayim miyayin uleven־shinayim meḥalav׃ f

Note · Genèse 49.8–12

L’avenir royal de Juda

Le lion, le sceptre et l’abondance donnent à Juda une portée de gouvernement et de fécondité. La formulation de Genèse 49.10 est difficile et reçoit des traductions différentes. L’interprétation messianique chrétienne est importante, mais elle ne permet pas de faire comme si toutes les difficultés de la phrase hébraïque avaient disparu.

¹³ זְבוּלֻ֕ן לְחֹ֥וף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְחֹ֣וף אֳנִיֹּ֔ות וְיַרְכָתֹ֖ו עַל־צִידֹֽן׃ ס zevulun leḥowf yamiym yishekon wehuʾ leḥowf ʾoniyowt weyarekhatow ʿal־tsiydon׃ s

¹⁴ יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃ yisashkhar ḥamor garem rovets beyn hamishepetayim׃

¹⁵ וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י טֹ֔וב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמֹו֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ ס wayareʾ menuḥah kiy ṭowv weʾet־haʾarets kiy naʿemah wayeṭ shikhemow lisebol wayehiy lemas־ʿoved׃ s

¹⁶ דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמֹּ֑ו כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ dan yadiyn ʿamow keʾaḥad shiveṭey yiseraʾel׃

¹⁷ יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְבֹ֖ו אָחֹֽור׃ yehiy־dan naḥash ʿaley־derekhe shefiyfon ʿaley־ʾoraḥ hanoshekhe ʿiqevey־sus wayipol rokhevow ʾaḥowr׃

¹⁸ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה׃ liyshuʿatekha qiuiytiy yehwah׃

¹⁹ גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃ ס gad gedud yegudenu wehuʾ yagud ʿaqev׃ s

²⁰ מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמֹ֑ו וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃ ס meʾasher shemenah laḥemow wehuʾ yiten maʿadaney־melekhe׃ s

²¹ נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃ ס nafetaliy ʾayalah sheluḥah hanoten ʾimerey־shafer׃ s

Note · Genèse 49.13–21

Des images différentes pour des destins collectifs

Les paroles sur les autres fils utilisent des paysages, des activités et des animaux. Elles appellent à considérer la diversité des tribus plutôt qu’à établir une échelle simple de valeur personnelle. La brève invocation du salut au milieu du poème rappelle aussi que l’avenir dépend de Dieu.

²² בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יֹוסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנֹ֕ות צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃ ben porat yowsef ben porat ʿaley־ʿayin banowt tsaʿadah ʿaley־shur׃

²³ וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃ wayemararuhu warobu wayiseṭemuhu baʿaley ḥitsiym׃

²⁴ וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתֹּ֔ו וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃ wateshev beʾeytan qashetow wayafozu zeroʿey yadayw miydey ʾaviyr yaʿaqov misham roʿeh ʾeven yiseraʾel׃

²⁵ מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּהֹ֖ום רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃ meʾel ʾaviykha weyaʿezereka weʾet shaday wiyvarekheka birekhot shamayim meʿal birekhot tehowm rovetset taḥat birekhot shadayim waraḥam׃

²⁶ בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הֹורַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עֹולָ֑ם תִּֽהְיֶ֙ין֙ לְרֹ֣אשׁ יֹוסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ פ birekhot ʾaviykha gaveru ʿal־birekhot howray ʿad־taʾawat giveʿot ʿowlam tiheyeyn leroʾsh yowsef uleqadeqod neziyr ʾeḥayw׃ f

²⁷ בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃ bineyamiyn zeʾev yiṭeraf baboqer yoʾkhal ʿad welaʿerev yeḥaleq shalal׃

²⁸ כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אֹותָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָתֹ֖ו בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃ kal־ʾeleh shiveṭey yiseraʾel sheneym ʿasar wezoʾt ʾasher־diber lahem ʾaviyhem wayevarekhe ʾowtam ʾiysh ʾasher kevirekhatow berakhe ʾotam׃

Note · Genèse 49.22–28

Joseph béni au milieu de l’adversité

Les images de fécondité et d’attaque associent la vie de Joseph à une protection reçue. La bénédiction de l’ensemble des fils maintient leur appartenance commune malgré la diversité des paroles. L’unité de la famille n’exige pas que toutes ses histoires aient été identiques ni que chaque blessure soit oubliée.

²⁹ וַיְצַ֣ו אֹותָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְרֹ֥ון הַֽחִתִּֽי׃ wayetsaw ʾowtam wayoʾmer ʾalehem ʾaniy neʾesaf ʾel־ʿamiy qiveru ʾotiy ʾel־ʾavotay ʾel־hameʿarah ʾasher bisedeh ʿeferown haḥitiy׃

³⁰ בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃ bameʿarah ʾasher bisedeh hamakhepelah ʾasher ʿal־peney־mamereʾ beʾerets kenaʿan ʾasher qanah ʾaveraham ʾet־hasadeh meʾet ʿeferon haḥitiy laʾaḥuzat־qaver׃

³¹ שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתֹּ֔ו מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתֹּ֑ו וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה׃ shamah qaveru ʾet־ʾaveraham weʾet sarah ʾishetow mah qaveru ʾet־yitseḥaq weʾet riveqah ʾishetow weshamah qavaretiy ʾet־leʾah׃

³² מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בֹּ֖ו מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת׃ miqeneh hasadeh wehameʿarah ʾasher־bow meʾet beney־ḥet׃

³³ וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃ wayekhal yaʿaqov letsaot ʾet־banayw wayeʾesof ragelayw ʾel־hamiṭah wayigewaʿ wayeʾasef ʾel־ʿamayw׃

Note · Genèse 49.29–33

Transmettre jusqu’au lieu de la sépulture

Jacob répète sa demande d’être enterré avec ses pères et nomme ceux qui y reposent. Le geste rattache sa mort à une mémoire et à une promesse. Le livre ne conclut pas que les descendants possèdent déjà tout le pays ; ils doivent encore vivre une histoire d’attente.