Exode 3

¹ וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְרֹ֥ו חֹתְנֹ֖ו כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה׃ umosheh hayah roʿeh ʾet־tsoʾn yiterow ḥotenow kohen mideyan wayinehag ʾet־hatsoʾn ʾaḥar hamidebar wayavoʾ ʾel־har haʾelohiym ḥorevah׃

² וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתֹּ֣וךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃ wayeraʾ maleʾakhe yehowah ʾelayw belabat־ʾesh mitowkhe haseneh wayareʾ wehineh haseneh boʿer baʾesh wehaseneh ʾeynenu ʾukal׃

³ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃ wayoʾmer mosheh ʾasurah־naʾ weʾereʾeh ʾet־hamareʾeh hagadol hazeh maduaʿ loʾ־yiveʿar haseneh׃

⁴ וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְאֹ֑ות וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתֹּ֣וךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ wayareʾ yehwah kiy sar lireʾowt wayiqeraʾ ʾelayw ʾelohiym mitowkhe haseneh wayoʾmer mosheh mosheh wayoʾmer hineniy׃

⁵ וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּקֹ֗ום אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹומֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃ wayoʾmer ʾal־tiqerav halom shal־neʿaleykha meʿal rageleykha kiy hamaqowm ʾasher ʾatah ʿowmed ʿalayw ʾademat־qodesh huʾ׃

⁶ וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃ wayoʾmer ʾanokhiy ʾelohey ʾaviykha ʾelohey ʾaveraham ʾelohey yitseḥaq weʾlohey yaʿaqov wayaseter mosheh panayw kiy yareʾ mehabiyṭ ʾel־haʾelohiym׃

Note · Exode 3.1–6

Une proximité qui demande de l’attention

Moïse s’arrête devant ce qu’il ne comprend pas et reçoit un appel par son nom. Le sol est déclaré saint avant qu’un sanctuaire y soit construit. La présence divine donne sa portée au lieu ; les gestes de respect reconnaissent qu’on ne rencontre pas Dieu comme une réalité ordinaire à utiliser.

⁷ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃ wayoʾmer yehwah raʾoh raʾiytiy ʾet־ʿoniy ʿamiy ʾasher bemitserayim weʾet־tsaʿaqatam shamaʿetiy mipeney nogesayw kiy yadaʿetiy ʾet־makheʾovayw׃

⁸ וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּילֹ֣ו ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתֹו֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טֹובָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְקֹ֤ום הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ waʾered lehatsiylow ׀ miyad mitserayim ulehaʿalotow min־haʾarets hahiwʾ ʾel־ʾerets ṭowvah ureḥavah ʾel־ʾerets zavat ḥalav udevash ʾel־meqowm hakenaʿaniy wehaḥitiy wehaʾemoriy wehaperiziy wehaḥiuiy wehayevusiy׃

⁹ וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃ weʿatah hineh tsaʿaqat beney־yiseraʾel baʾah ʾelay wegam־raʾiytiy ʾet־halaḥats ʾasher mitserayim loḥatsiym ʾotam׃

¹⁰ וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהֹוצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ weʿatah lekhah weʾeshelaḥakha ʾel־pareʿoh wehowtseʾ ʾet־ʿamiy veney־yiseraʾel mimitserayim׃

¹¹ וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אֹוצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ wayoʾmer mosheh ʾel־haʾelohiym miy ʾanokhiy kiy ʾelekhe ʾel־pareʿoh wekhiy ʾowtsiyʾ ʾet־beney yiseraʾel mimitserayim׃

¹² וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָאֹ֔ות כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהֹוצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃ wayoʾmer kiy־ʾeheyeh ʿimakhe wezeh־lekha haʾowt kiy ʾanokhiy shelaḥetiykha behowtsiyʾakha ʾet־haʿam mimitserayim taʿavedun ʾet־haʾelohiym ʿal hahar hazeh׃

Note · Exode 3.7–12

La délivrance passe par un envoyé hésitant

Dieu décrit la détresse et la sortie espérée, puis envoie Moïse. La question de son identité reçoit une promesse d’accompagnement. Le signe annoncé concerne ce qui viendra après la sortie : Moïse n’est pas placé dans une situation où toutes les preuves seraient déjà disponibles avant de partir.

¹³ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבֹותֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמֹ֔ו מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃ wayoʾmer mosheh ʾel־haʾelohiym hineh ʾanokhiy vaʾ ʾel־beney yiseraʾel weʾamaretiy lahem ʾelohey ʾavowteykhem shelaḥaniy ʾaleykhem weʾameru־liy mah־shemow mah ʾomar ʾalehem׃

¹⁴ וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃ wayoʾmer ʾelohiym ʾel־mosheh ʾeheyeh ʾasher ʾeheyeh wayoʾmer koh toʾmar liveney yiseraʾel ʾeheyeh shelaḥaniy ʾaleykhem׃

¹⁵ וַיֹּאמֶר֩ עֹ֨וד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃ wayoʾmer ʿowd ʾelohiym ʾel־mosheh koh־toʾmar ʾel־beney yiseraʾel yehwah ʾelohey ʾavoteykhem ʾelohey ʾaveraham ʾelohey yitseḥaq weʾlohey yaʿaqov shelaḥaniy ʾaleykhem zeh־shemiy leʿolam wezeh zikheriy ledor dor׃

Note · Exode 3.13–15

Un nom qui résiste à une définition simple

La formulation du nom divin reçoit plusieurs traductions et interprétations, liées notamment à l’être et à la présence. Une seule explication française ne suffit pas à en épuiser la portée. Le passage rattache en même temps ce Dieu à une histoire précise : celle d’Abraham, d’Isaac et de Jacob.

¹⁶ לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ lekhe weʾasafeta ʾet־ziqeney yiseraʾel weʾamareta ʾalehem yehwah ʾelohey ʾavoteykhem nireʾah ʾelay ʾelohey ʾaveraham yitseḥaq weyaʿaqov leʾmor paqod paqadetiy ʾetekhem weʾet־heʿasuy lakhem bemitserayim׃

¹⁷ וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ waʾomar ʾaʿaleh ʾetekhem meʿoniy mitserayim ʾel־ʾerets hakenaʿaniy wehaḥitiy wehaʾemoriy wehaperiziy wehaḥiuiy wehayevusiy ʾel־ʾerets zavat ḥalav udevash׃

¹⁸ וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ weshameʿu leqolekha uvaʾta ʾatah weziqeney yiseraʾel ʾel־melekhe mitserayim waʾamaretem ʾelayw yehwah ʾelohey haʿiveriyiym niqerah ʿaleynu weʿatah nelakhah־naʾ derekhe sheloshet yamiym bamidebar wenizebeḥah layhwah ʾeloheynu׃

¹⁹ וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ waʾaniy yadaʿetiy kiy loʾ־yiten ʾetekhem melekhe mitserayim lahalokhe weloʾ beyad ḥazaqah׃

²⁰ וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבֹּ֑ו וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם׃ weshalaḥetiy ʾet־yadiy wehikeytiy ʾet־mitserayim bekhol nifeleʾotay ʾasher ʾeʿeseh beqirebow weʾaḥarey־khen yeshalaḥ ʾetekhem׃

²¹ וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃ wenatatiy ʾet־ḥen haʿam־hazeh beʿeyney mitserayim wehayah kiy telekhun loʾ telekhu reyqam׃

²² וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃ weshaʾalah ʾishah mishekhenetah umigarat beytah keley־khesef ukheley zahav usemalot wesametem ʿal־beneykhem weʿal־benoteykhem wenitsaletem ʾet־mitserayim׃

Note · Exode 3.16–22

Une mission collective dans un conflit annoncé

Moïse doit parler aux anciens, puis au roi avec eux. Le refus de Pharaon est annoncé ; l’appel n’est donc pas la promesse d’une négociation aisée. Les biens demandés aux Égyptiens accompagnent une sortie de servitude, sans constituer une permission générale de prendre les ressources d’autrui au nom de la religion.