Deutéronome 6

¹ וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם לַעֲשֹׂ֣ות בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ wezoʾt hamitsewah haḥuqiym wehamishepaṭiym ʾasher tsiuah yehwah ʾeloheykhem lelamed ʾetekhem laʿasowt baʾarets ʾasher ʾatem ʿoveriym shamah lerishetah׃

² לְמַ֨עַן תִּירָ֜א אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִ֠שְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֣יו וּמִצְוֹתָיו֮ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י מְצַוֶּךָ֒ אַתָּה֙ וּבִנְךָ֣ וּבֶן־בִּנְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וּלְמַ֖עַן יַאֲרִכֻ֥ן יָמֶֽיךָ׃ lemaʿan tiyraʾ ʾet־yehwah ʾeloheykha lishemor ʾet־kal־ḥuqotayw umitseotayw ʾasher ʾanokhiy metsauekha ʾatah uvinekha uven־binekha kol yemey ḥayeykha ulemaʿan yaʾarikhun yameykha׃

³ וְשָׁמַעְתָּ֤ יִשְׂרָאֵל֙ וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשֹׂ֔ות אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥ר תִּרְבּ֖וּן מְאֹ֑ד כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ פ weshamaʿeta yiseraʾel weshamareta laʿasowt ʾasher yiyṭav lekha waʾasher tirebun meʾod kaʾasher diber yehwah ʾelohey ʾavoteykha lakhe ʾerets zavat ḥalav udevash׃ f

⁴ שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהוָ֥ה ׀ אֶחָֽד ׃ shemaʿ yiseraʾel yehwah ʾeloheynu yehwah ׀ ʾeḥad ׃

⁵ וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃ weʾahaveta ʾet yehwah ʾeloheykha bekhal־levavekha uvekhal־nafeshekha uvekhal־meʾodekha׃

⁶ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיֹּ֖ום עַל־לְבָבֶֽךָ׃ wehayu hadevariym haʾeleh ʾasher ʾanokhiy metsauekha hayowm ʿal־levavekha׃

⁷ וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ weshinanetam levaneykha wedibareta bam beshivetekha beveytekha uvelekhetekha vaderekhe uveshakhebekha uvequmekha׃

⁸ וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְאֹ֖ות עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ uqesharetam leʾowt ʿal־yadekha wehayu leṭoṭafot beyn ʿeyneykha׃

⁹ וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ ס ukhetavetam ʿal־mezuzot beytekha uvisheʿareykha׃ s

Note · Deutéronome 6.1–9

Une parole reçue doit habiter le quotidien

La confession du Dieu unique et l’appel à l’aimer se prolongent par l’enseignement aux enfants et les signes de mémoire. Jésus reprend cette parole en Marc 12.29-30. La lecture chrétienne reçoit donc ici une confession d’Israël, plutôt qu’une découverte qui rendrait sans valeur sa première tradition.

¹⁰ וְהָיָ֞ה כִּ֥י יְבִיאֲךָ֣ ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָ֣תֶת לָ֑ךְ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וְטֹבֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר לֹא־בָנִֽיתָ׃ wehayah kiy yeviyʾakha ׀ yehwah ʾeloheykha ʾel־haʾarets ʾasher nishebaʿ laʾavoteykha leʾaveraham leyitseḥaq uleyaʿaqov latet lakhe ʿariym gedolot weṭovot ʾasher loʾ־vaniyta׃

¹¹ וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִ֣ים כָּל־טוּב֮ אֲשֶׁ֣ר לֹא־מִלֵּאתָ֒ וּבֹרֹ֤ת חֲצוּבִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־חָצַ֔בְתָּ כְּרָמִ֥ים וְזֵיתִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹא־נָטָ֑עְתָּ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ uvatiym meleʾiym kal־ṭuv ʾasher loʾ־mileʾta uvorot ḥatsuviym ʾasher loʾ־ḥatsaveta keramiym wezeytiym ʾasher loʾ־naṭaʿeta weʾakhaleta wesavaʿeta׃

¹² הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֧ר הֹוצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ hishamer lekha pen־tishekaḥ ʾet־yehwah ʾasher howtsiyʾakha meʾerets mitserayim mibeyt ʿavadiym׃

¹³ אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א וְאֹתֹ֣ו תַעֲבֹ֑ד וּבִשְׁמֹ֖ו תִּשָּׁבֵֽעַ׃ ʾet־yehwah ʾeloheykha tiyraʾ weʾotow taʿavod uvishemow tishaveaʿ׃

¹⁴ לֹ֣א תֵֽלְכ֔וּן אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים מֵאֱלֹהֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹותֵיכֶֽם׃ loʾ telekhun ʾaḥarey ʾelohiym ʾaḥeriym meʾelohey haʿamiym ʾasher seviyvowteykhem׃

¹⁵ כִּ֣י אֵ֥ל קַנָּ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּקִרְבֶּ֑ךָ פֶּן־יֶ֠חֱרֶה אַף־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ וְהִשְׁמִ֣ידְךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ ס kiy ʾel qanaʾ yehwah ʾeloheykha beqirebekha pen־yeḥereh ʾaf־yehwah ʾeloheykha bakhe wehishemiydekha meʿal peney haʾadamah׃ s

¹⁶ לֹ֣א תְנַסּ֔וּ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר נִסִּיתֶ֖ם בַּמַּסָּֽה׃ loʾ tenasu ʾet־yehwah ʾeloheykhem kaʾasher nisiytem bamasah׃

¹⁷ שָׁמֹ֣ור תִּשְׁמְר֔וּן אֶת־מִצְוֹ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְעֵדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃ shamowr tishemerun ʾet־mitseot yehwah ʾeloheykhem weʿedotayw weḥuqayw ʾasher tsiuakhe׃

¹⁸ וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטֹּ֖וב בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ weʿasiyta hayashar wehaṭowv beʿeyney yehwah lemaʿan yiyṭav lakhe uvaʾta weyarasheta ʾet־haʾarets haṭovah ʾasher־nishebaʿ yehwah laʾavoteykha׃

¹⁹ לַהֲדֹ֥ף אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ ס lahadof ʾet־kal־ʾoyeveykha mipaneykha kaʾasher diber yehwah׃ s

Note · Deutéronome 6.10–19

Les biens peuvent devenir un lieu d’oubli

Les maisons et les ressources reçues rappellent une dépendance antérieure au travail présent. L’interdit de mettre Dieu à l’épreuve ne supprime pas la plainte ou la question ; il vise une relation qui exigerait de lui qu’il se rende disponible selon nos seules conditions.

²⁰ כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ kiy־yisheʾalekha vinekha maḥar leʾmor mah haʿedot wehaḥuqiym wehamishepaṭiym ʾasher tsiuah yehwah ʾeloheynu ʾetekhem׃

²¹ וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּוצִיאֵ֧נוּ יְהוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ weʾamareta levinekha ʿavadiym hayiynu lefareʿoh bemitserayim wayowtsiyʾenu yehwah mimitserayim beyad ḥazaqah׃

²² וַיִּתֵּ֣ן יְהוָ֡ה אֹותֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּיתֹ֖ו לְעֵינֵֽינוּ׃ wayiten yehwah ʾowtot umofetiym gedoliym weraʿiym ׀ bemitserayim befareʿoh uvekhal־beytow leʿeyneynu׃

²³ וְאֹותָ֖נוּ הֹוצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃ weʾowtanu howtsiyʾ misham lemaʿan haviyʾ ʾotanu latet lanu ʾet־haʾarets ʾasher nishebaʿ laʾavoteynu׃

²⁴ וַיְצַוֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה לַעֲשֹׂות֙ אֶת־כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְטֹ֥וב לָ֙נוּ֙ כָּל־הַיָּמִ֔ים לְחַיֹּתֵ֖נוּ כְּהַיֹּ֥ום הַזֶּֽה׃ wayetsauenu yehwah laʿasowt ʾet־kal־haḥuqiym haʾeleh leyireʾah ʾet־yehwah ʾeloheynu leṭowv lanu kal־hayamiym leḥayotenu kehayowm hazeh׃

²⁵ וּצְדָקָ֖ה תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ כִּֽי־נִשְׁמֹ֨ר לַעֲשֹׂ֜ות אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את לִפְנֵ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽנוּ׃ ס utsedaqah tiheyeh־lanu kiy־nishemor laʿasowt ʾet־kal־hamitsewah hazoʾt lifeney yehwah ʾeloheynu kaʾasher tsiuanu׃ s

Note · Deutéronome 6.20–25

Répondre à l’enfant par une histoire de libération

L’explication des commandements commence par l’esclavage et la sortie. La règle n’est donc pas transmise seulement comme une obligation sans récit. Le bien recherché comprend la vie avec Dieu ; le passage ne réduit pas cette relation à l’achat d’une faveur par la seule exécution extérieure.