1 וַיֵּצְאוּ֮ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַתִּקָּהֵ֨ל הָעֵדָ֜ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד לְמִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וְאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶל־יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה׃ wayetseʾu kal־beney yiseraʾel watiqahel haʿedah keʾiysh ʾeḥad lemidan weʿad־beʾer shevaʿ weʾerets hagileʿad ʾel־yehwah hamitsepah׃
2 וַיִּֽתְיַצְּב֞וּ פִּנֹּ֣ות כָּל־הָעָ֗ם כֹּ֚ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּקְהַ֖ל עַ֣ם הָאֱלֹהִ֑ים אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֥ות אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ רַגְלִ֖י שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב׃ פ wayiteyatsevu pinowt kal־haʿam kol shiveṭey yiseraʾel biqehal ʿam haʾelohiym ʾarebaʿ meʾowt ʾelef ʾiysh rageliy sholef ḥarev׃ f
3 וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן כִּֽי־עָל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּבְּר֕וּ אֵיכָ֥ה נִהְיְתָ֖ה הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ wayishemeʿu beney vineyamin kiy־ʿalu veney־yiseraʾel hamitsepah wayoʾmeru beney yiseraʾel daberu ʾeykhah niheyetah haraʿah hazoʾt׃
4 וַיַּ֜עַן הָאִ֣ישׁ הַלֵּוִ֗י אִ֛ישׁ הָאִשָּׁ֥ה הַנִּרְצָחָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַגִּבְעָ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְבִנְיָמִ֔ן בָּ֛אתִי אֲנִ֥י וּפִֽילַגְשִׁ֖י לָלֽוּן׃ wayaʿan haʾiysh halewiy ʾiysh haʾishah haniretsaḥah wayoʾmar hagiveʿatah ʾasher levineyamin baʾtiy ʾaniy ufiylageshiy lalun׃
5 וַיָּקֻ֤מוּ עָלַי֙ בַּעֲלֵ֣י הַגִּבְעָ֔ה וַיָּסֹ֧בּוּ עָלַ֛י אֶת־הַבַּ֖יִת לָ֑יְלָה אֹותִי֙ דִּמּ֣וּ לַהֲרֹ֔ג וְאֶת־פִּילַגְשִׁ֥י עִנּ֖וּ וַתָּמֹֽת׃ wayaqumu ʿalay baʿaley hagiveʿah wayasobu ʿalay ʾet־habayit layelah ʾowtiy dimu laharog weʾet־piylageshiy ʿinu watamot׃
6 וָֽאֹחֵ֤ז בְּפִֽילַגְשִׁי֙ וָֽאֲנַתְּחֶ֔הָ וָֽאֲשַׁלְּחֶ֔הָ בְּכָל־שְׂדֵ֖ה נַחֲלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י עָשׂ֛וּ זִמָּ֥ה וּנְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ waʾoḥez befiylageshiy waʾanateḥeah waʾashaleḥeah bekhal־sedeh naḥalat yiseraʾel kiy ʿasu zimah unevalah beyiseraʾel׃
7 הִנֵּ֥ה כֻלְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הָב֥וּ לָכֶ֛ם דָּבָ֥ר וְעֵצָ֖ה הֲלֹֽם׃ hineh khulekhem beney yiseraʾel havu lakhem davar weʿetsah halom׃
8 וַיָּ֙קָם֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לֵאמֹ֑ר לֹ֤א נֵלֵךְ֙ אִ֣ישׁ לְאָהֳלֹ֔ו וְלֹ֥א נָס֖וּר אִ֥ישׁ לְבֵיתֹֽו׃ wayaqam kal־haʿam keʾiysh ʾeḥad leʾmor loʾ nelekhe ʾiysh leʾaholow weloʾ nasur ʾiysh leveytow׃
9 וְעַתָּ֕ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶׂ֖ה לַגִּבְעָ֑ה עָלֶ֖יהָ בְּגֹורָֽל׃ weʿatah zeh hadavar ʾasher naʿaseh lagiveʿah ʿaleyha begowral׃
10 וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָרְבָבָ֔ה לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם לַעֲשֹׂ֗ות לְבֹואָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכָל־הַ֨נְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ welaqaḥenu ʿasarah ʾanashiym lameʾah lekhol ׀ shiveṭey yiseraʾel umeʾah laʾelef weʾelef larevavah laqaḥat tsedah laʿam laʿasowt levowʾam legevaʿ bineyamin kekhal־hanevalah ʾasher ʿasah beyiseraʾel׃
11 וַיֵּֽאָסֵ֞ף כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־הָעִ֔יר כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד חֲבֵרִֽים׃ פ wayeʾasef kal־ʾiysh yiseraʾel ʾel־haʿiyr keʾiysh ʾeḥad ḥaveriym׃ f
Note · Juges 20.1–11
L’unanimité ne remplace pas l’examen d’un témoignage
Le peuple se rassemble comme un seul homme, et le Lévite se présente comme la cible d’une volonté de meurtre. Son récit omet sa responsabilité envers la femme livrée. Reconnaître la réalité du crime n’oblige pas à traiter son témoin comme innocent de toute violence ; l’assemblée doit être lue à la lumière de ce que le chapitre précédent a montré.
12 וַֽיִּשְׁלְח֞וּ שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲנָשִׁ֔ים בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לֵאמֹ֑ר מָ֚ה הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר נִהְיְתָ֖ה בָּכֶֽם׃ wayisheleḥu shiveṭey yiseraʾel ʾanashiym bekhal־shiveṭey vineyamin leʾmor mah haraʿah hazoʾt ʾasher niheyetah bakhem׃
13 וְעַתָּ֡ה תְּנוּ֩ אֶת־הָאֲנָשִׁ֨ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֜עַל אֲשֶׁ֤ר בַּגִּבְעָה֙ וּנְמִיתֵ֔ם וּנְבַעֲרָ֥ה רָעָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א אָבוּ֙ (בְּנֵ֣י ק) בִּנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ בְּקֹ֖ול אֲחֵיהֶ֥ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל׃ weʿatah tenu ʾet־haʾanashiym beney־veliyaʿal ʾasher bagiveʿah unemiytem unevaʿarah raʿah miyiseraʾel weloʾ ʾavu (beney q) bineyamin lishemoaʿ beqowl ʾaḥeyhem beney־yiseraʾel׃
14 וַיֵּאָסְפ֧וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֛ן מִן־הֶעָרִ֖ים הַגִּבְעָ֑תָה לָצֵ֥את לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ wayeʾasefu veney־vineyamin min־heʿariym hagiveʿatah latseʾt lamileḥamah ʿim־beney yiseraʾel׃
15 וַיִּתְפָּֽקְדוּ֩ בְנֵ֨י בִנְיָמִ֜ן בַּיֹּ֤ום הַהוּא֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב לְ֠בַד מִיֹּשְׁבֵ֤י הַגִּבְעָה֙ הִתְפָּ֣קְד֔וּ שְׁבַ֥ע מֵאֹ֖ות אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃ wayitepaqedu veney vineyamin bayowm hahuʾ meheʿariym ʿeseriym weshishah ʾelef ʾiysh sholef ḥarev levad miyoshevey hagiveʿah hitepaqedu shevaʿ meʾowt ʾiysh baḥur׃
16 מִכֹּ֣ל ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה שְׁבַ֤ע מֵאֹות֙ אִ֣ישׁ בָּח֔וּר אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינֹ֑ו כָּל־זֶ֗ה קֹלֵ֧עַ בָּאֶ֛בֶן אֶל־הַֽשַּׂעֲרָ֖ה וְלֹ֥א יַחֲטִֽא׃ פ mikol ׀ haʿam hazeh shevaʿ meʾowt ʾiysh baḥur ʾiṭer yad־yemiynow kal־zeh qoleaʿ baʾeven ʾel־hasaʿarah weloʾ yaḥaṭiʾ׃ f
17 וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הִתְפָּֽקְד֗וּ לְבַד֙ מִבִּנְיָמִ֔ן אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֥ות אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב כָּל־זֶ֖ה אִ֥ישׁ מִלְחָמָֽה׃ weʾiysh yiseraʾel hitepaqedu levad mibineyamin ʾarebaʿ meʾowt ʾelef ʾiysh sholef ḥarev kal־zeh ʾiysh mileḥamah׃
Note · Juges 20.12–17
La solidarité de groupe peut protéger les auteurs du crime
La demande vise les hommes de Guibéa, mais Benjamin refuse de les livrer et mobilise ses forces. La loyauté tribale transforme une question de responsabilité en affrontement collectif. Ce refus ne rend toutefois pas chaque habitant de Benjamin personnellement auteur du viol : le passage ne permet pas de confondre appartenance et culpabilité individuelle.
18 וַיָּקֻ֜מוּ וַיַּעֲל֣וּ בֵֽית־אֵל֮ וַיִּשְׁאֲל֣וּ בֵאלֹהִים֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֚י יַעֲלֶה־לָּ֣נוּ בַתְּחִלָּ֔ה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה יְהוּדָ֥ה בַתְּחִלָּֽה׃ wayaqumu wayaʿalu veyt־ʾel wayisheʾalu veʾlohiym wayoʾmeru beney yiseraʾel miy yaʿaleh־lanu vateḥilah lamileḥamah ʿim־beney vineyamin wayoʾmer yehwah yehudah vateḥilah׃
19 וַיָּק֥וּמוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּבֹּ֑קֶר וַיַּֽחֲנ֖וּ עַל־הַגִּבְעָֽה׃ פ wayaqumu veney־yiseraʾel baboqer wayaḥanu ʿal־hagiveʿah׃ f
20 וַיֵּצֵא֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־בִּנְיָמִ֑ן וַיַּעַרְכ֨וּ אִתָּ֧ם אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִלְחָמָ֖ה אֶל־הַגִּבְעָֽה׃ wayetseʾ ʾiysh yiseraʾel lamileḥamah ʿim־bineyamin wayaʿarekhu ʾitam ʾiysh־yiseraʾel mileḥamah ʾel־hagiveʿah׃
21 וַיֵּצְא֥וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן מִן־הַגִּבְעָ֑ה וַיַּשְׁחִ֨יתוּ בְיִשְׂרָאֵ֜ל בַּיֹּ֣ום הַה֗וּא שְׁנַ֨יִם וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָֽרְצָה׃ wayetseʾu veney־vineyamin min־hagiveʿah wayasheḥiytu veyiseraʾel bayowm hahuʾ shenayim weʿeseriym ʾelef ʾiysh ʾaretsah׃
22 וַיִּתְחַזֵּ֥ק הָעָ֖ם אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּסִ֙פוּ֙ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֔ה בַּמָּקֹ֕ום אֲשֶׁר־עָ֥רְכוּ שָׁ֖ם בַּיֹּ֥ום הָרִאשֹֽׁון׃ wayiteḥazeq haʿam ʾiysh yiseraʾel wayosifu laʿarokhe mileḥamah bamaqowm ʾasher־ʿarekhu sham bayowm hariʾshown׃
23 וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּבְכּ֣וּ לִפְנֵֽי־יְהוָה֮ עַד־הָעֶרֶב֒ וַיִּשְׁאֲל֤וּ בַֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֹוסִ֗יף לָגֶ֙שֶׁת֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עִם־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן אָחִ֑י וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה עֲל֥וּ אֵלָֽיו׃ פ wayaʿalu veney־yiseraʾel wayiveku lifeney־yehwah ʿad־haʿerev wayisheʾalu vayhwah leʾmor haʾowsiyf lageshet lamileḥamah ʿim־beney vineyamin ʾaḥiy wayoʾmer yehwah ʿalu ʾelayw׃ f
24 וַיִּקְרְב֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיֹּ֥ום הַשֵּׁנִֽי׃ wayiqerevu veney־yiseraʾel ʾel־beney vineyamin bayowm hasheniy׃
25 וַיֵּצֵא֩ בִנְיָמִ֨ן ׀ לִקְרָאתָ֥ם ׀ מִֽן־הַגִּבְעָה֮ בַּיֹּ֣ום הַשֵּׁנִי֒ וַיַּשְׁחִיתוּ֩ בִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל עֹ֗וד שְׁמֹנַ֨ת עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָ֑רְצָה כָּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לְפֵי חָֽרֶב׃ wayetseʾ vineyamin ׀ liqeraʾtam ׀ min־hagiveʿah bayowm hasheniy wayasheḥiytu viveney yiseraʾel ʿowd shemonat ʿasar ʾelef ʾiysh ʾaretsah kal־ʾeleh sholefey ḥarev׃
26 וַיַּעֲל֣וּ כָל־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכָל־הָעָ֜ם וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית־אֵ֗ל וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיָּצ֥וּמוּ בַיֹּום־הַה֖וּא עַד־הָעָ֑רֶב וַֽיַּעֲל֛וּ עֹלֹ֥ות וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ wayaʿalu khal־beney yiseraʾel wekhal־haʿam wayavoʾu veyt־ʾel wayiveku wayeshevu sham lifeney yehwah wayatsumu vayowm־hahuʾ ʿad־haʿarev wayaʿalu ʿolowt ushelamiym lifeney yehwah׃
27 וַיִּשְׁאֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּֽיהוָ֑ה וְשָׁ֗ם אֲרֹון֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים בַּיָּמִ֖ים הָהֵֽם׃ wayisheʾalu veney־yiseraʾel bayhwah wesham ʾarown beriyt haʾelohiym bayamiym hahem׃
28 וּ֠פִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד ׀ לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֮ לֵאמֹר֒ הַאֹוסִ֨ף עֹ֜וד לָצֵ֧את לַמִּלְחָמָ֛ה עִם־בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ עֲל֔וּ כִּ֥י מָחָ֖ר אֶתְּנֶ֥נּוּ בְיָדֶֽךָ׃ ufiyneḥas ben־ʾeleʿazar ben־ʾaharon ʿomed ׀ lefanayw bayamiym hahem leʾmor haʾowsif ʿowd latseʾt lamileḥamah ʿim־beney־vineyamin ʾaḥiy ʾim־ʾeḥedal wayoʾmer yehwah ʿalu kiy maḥar ʾetenenu veyadekha׃
Note · Juges 20.18–28
La consultation ne garantit pas une marche sans pertes
Le récit attribue à Dieu des réponses favorables à la poursuite du combat, alors même que les deux premiers jours sont des défaites. Il ne fournit pas une explication certaine de chaque mort. La présence de l’arche et de Phinéès, petit-fils d’Aaron, rappelle aussi que ces derniers récits ne doivent pas être placés automatiquement après Samson dans une chronologie continue.
29 וַיָּ֤שֶׂם יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽרְבִ֔ים אֶל־הַגִּבְעָ֖ה סָבִֽיב׃ פ wayasem yiseraʾel ʾoreviym ʾel־hagiveʿah saviyv׃ f
30 וַיַּעֲל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיֹּ֣ום הַשְּׁלִישִׁ֑י וַיַּעַרְכ֥וּ אֶל־הַגִּבְעָ֖ה כְּפַ֥עַם בְּפָֽעַם׃ wayaʿalu veney־yiseraʾel ʾel־beney vineyamin bayowm hasheliyshiy wayaʿarekhu ʾel־hagiveʿah kefaʿam befaʿam׃
31 וַיֵּצְא֤וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִן֙ לִקְרַ֣את הָעָ֔ם הָנְתְּק֖וּ מִן־הָעִ֑יר וַיָּחֵ֡לּוּ לְהַכֹּות֩ מֵהָעָ֨ם חֲלָלִ֜ים כְּפַ֣עַם ׀ בְּפַ֗עַם בַּֽמְסִלֹּות֙ אֲשֶׁ֨ר אַחַ֜ת עֹלָ֣ה בֵֽית־אֵ֗ל וְאַחַ֤ת גִּבְעָ֙תָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִ֖ישׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ wayetseʾu veney־vineyamin liqeraʾt haʿam hanetequ min־haʿiyr wayaḥelu lehakowt mehaʿam ḥalaliym kefaʿam ׀ befaʿam bamesilowt ʾasher ʾaḥat ʿolah veyt־ʾel weʾaḥat giveʿatah basadeh kisheloshiym ʾiysh beyiseraʾel׃
32 וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן נִגָּפִ֥ים הֵ֛ם לְפָנֵ֖ינוּ כְּבָרִאשֹׁנָ֑ה וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל אָמְר֗וּ נָנ֙וּסָה֙ וּֽנְתַקְּנֻ֔הוּ מִן־הָעִ֖יר אֶל־הַֽמְסִלֹּֽות׃ wayoʾmeru beney vineyamin nigafiym hem lefaneynu kevariʾshonah uveney yiseraʾel ʾameru nanusah unetaqenuhu min־haʿiyr ʾel־hamesilowt׃
33 וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל קָ֚מוּ מִמְּקֹומֹ֔ו וַיַּעַרְכ֖וּ בְּבַ֣עַל תָּמָ֑ר וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמֹ֖ו מִמַּֽעֲרֵה־גָֽבַע׃ wekhol ׀ ʾiysh yiseraʾel qamu mimeqowmow wayaʿarekhu bevaʿal tamar weʾorev yiseraʾel megiyḥa mimeqomow mimaʿareh־gavaʿ׃
34 וַיָּבֹאוּ֩ מִנֶּ֨גֶד לַגִּבְעָ֜ה עֲשֶׂרֶת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֤ישׁ בָּחוּר֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַמִּלְחָמָ֖ה כָּבֵ֑דָה וְהֵם֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ כִּֽי־נֹגַ֥עַת עֲלֵיהֶ֖ם הָרָעָֽה׃ פ wayavoʾu mineged lagiveʿah ʿaseret ʾalafiym ʾiysh baḥur mikal־yiseraʾel wehamileḥamah kavedah wehem loʾ yadeʿu kiy־nogaʿat ʿaleyhem haraʿah׃ f
35 וַיִּגֹּ֨ף יְהוָ֥ה ׀ אֶֽת־בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּשְׁחִיתוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל בְּבִנְיָמִן֙ בַּיֹּ֣ום הַה֔וּא עֶשְׂרִ֨ים וַחֲמִשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף וּמֵאָ֖ה אִ֑ישׁ כָּל־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לֵף חָֽרֶב׃ wayigof yehwah ׀ ʾet־bineyamin lifeney yiseraʾel wayasheḥiytu veney yiseraʾel bevineyamin bayowm hahuʾ ʿeseriym waḥamishah ʾelef umeʾah ʾiysh kal־ʾeleh sholef ḥarev׃
36 וַיִּרְא֥וּ בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן כִּ֣י נִגָּ֑פוּ וַיִּתְּנ֨וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֤ל מָקֹום֙ לְבִנְיָמִ֔ן כִּ֤י בָֽטְחוּ֙ אֶל־הָ֣אֹרֵ֔ב אֲשֶׁר שָׂ֖מוּ אֶל־הַגִּבְעָֽה׃ wayireʾu veney־vineyamin kiy nigafu wayitenu ʾiysh־yiseraʾel maqowm levineyamin kiy vaṭeḥu ʾel־haʾorev ʾasher samu ʾel־hagiveʿah׃
37 וְהָאֹרֵ֣ב הֵחִ֔ישׁוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ אֶל־הַגִּבְעָ֑ה וַיִּמְשֹׁךְ֙ הָאֹרֵ֔ב וַיַּ֥ךְ אֶת־כָּל־הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃ wehaʾorev heḥiyshu wayifesheṭu ʾel־hagiveʿah wayimeshokhe haʾorev wayakhe ʾet־kal־haʿiyr lefiy־ḥarev׃
38 וְהַמֹּועֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב לְהַעֲלֹותָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן־הָעִֽיר׃ wehamowʿed hayah leʾiysh yiseraʾel ʿim־haʾorev herev lehaʿalowtam maseʾat heʿashan min־haʿiyr׃
39 וַיַּהֲפֹ֥ךְ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבִנְיָמִ֡ן הֵחֵל֩ לְהַכֹּ֨ות חֲלָלִ֤ים בְּאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ כִּשְׁלֹשִׁ֣ים אִ֔ישׁ כִּ֣י אָמְר֔וּ אַךְ֩ נִגֹּ֨וף נִגָּ֥ף הוּא֙ לְפָנֵ֔ינוּ כַּמִּלְחָמָ֖ה הָרִאשֹׁנָֽה׃ wayahafokhe ʾiysh־yiseraʾel bamileḥamah uvineyamin heḥel lehakowt ḥalaliym beʾiysh־yiseraʾel kisheloshiym ʾiysh kiy ʾameru ʾakhe nigowf nigaf huʾ lefaneynu kamileḥamah hariʾshonah׃
40 וְהַמַּשְׂאֵ֗ת הֵחֵ֛לָּה לַעֲלֹ֥ות מִן־הָעִ֖יר עַמּ֣וּד עָשָׁ֑ן וַיִּ֤פֶן בִּנְיָמִן֙ אַחֲרָ֔יו וְהִנֵּ֛ה עָלָ֥ה כְלִיל־הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיְמָה׃ wehamaseʾet heḥelah laʿalowt min־haʿiyr ʿamud ʿashan wayifen bineyamin ʾaḥarayw wehineh ʿalah kheliyl־haʿiyr hashamayemah׃
41 וְאִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ הָפַ֔ךְ וַיִּבָּהֵ֖ל אִ֣ישׁ בִּנְיָמִ֑ן כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־נָגְעָ֥ה עָלָ֖יו הָרָעָֽה׃ weʾiysh yiseraʾel hafakhe wayibahel ʾiysh bineyamin kiy raʾah kiy־nageʿah ʿalayw haraʿah׃
Note · Juges 20.29–41
Les motifs de la conquête se retournent vers une ville d’Israël
Feinte de fuite, embuscade et fumée rappellent la prise d’Aï en Josué 8. Ici, ceux qui tombent sont des frères, et le feu monte de Guibéa. Le sommaire de victoire est suivi d’un retour sur le déroulement de la bataille ; la répétition doit être reconnue avant de traiter chaque séquence comme un combat distinct.
42 וַיִּפְנ֞וּ לִפְנֵ֨י אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־דֶּ֣רֶךְ הַמִּדְבָּ֔ר וְהַמִּלְחָמָ֖ה הִדְבִּיקָ֑תְהוּ וַאֲשֶׁר֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מַשְׁחִיתִ֥ים אֹותֹ֖ו בְּתֹוכֹֽו׃ wayifenu lifeney ʾiysh yiseraʾel ʾel־derekhe hamidebar wehamileḥamah hidebiyqatehu waʾasher meheʿariym masheḥiytiym ʾowtow betowkhow׃
43 כִּתְּר֤וּ אֶת־בִּנְיָמִן֙ הִרְדִיפֻ֔הוּ מְנוּחָ֖ה הִדְרִיכֻ֑הוּ עַ֛ד נֹ֥כַח הַגִּבְעָ֖ה מִמִּזְרַח־שָֽׁמֶשׁ׃ kiteru ʾet־bineyamin hirediyfuhu menuḥah hideriykhuhu ʿad nokhaḥ hagiveʿah mimizeraḥ־shamesh׃
44 וַֽיִּפְּלוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן שְׁמֹנָֽה־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ wayipelu mibineyamin shemonah־ʿasar ʾelef ʾiysh ʾet־kal־ʾeleh ʾaneshey־ḥayil׃
45 וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָֽרִמֹּ֔ון וַיְעֹֽלְלֻ֙הוּ֙ בַּֽמְסִלֹּ֔ות חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיַּדְבִּ֤יקוּ אַחֲרָיו֙ עַד־גִּדְעֹ֔ם וַיַּכּ֥וּ מִמֶּ֖נּוּ אַלְפַּ֥יִם אִֽישׁ׃ wayifenu wayanusu hamidebarah ʾel־selaʿ harimown wayeʿoleluhu bamesilowt ḥameshet ʾalafiym ʾiysh wayadebiyqu ʾaḥarayw ʿad־gideʿom wayaku mimenu ʾalepayim ʾiysh׃
46 וַיְהִי֩ כָל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים מִבִּנְיָמִ֗ן עֶשְׂרִים֩ וַחֲמִשָּׁ֨ה אֶ֥לֶף אִ֛ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חֶ֖רֶב בַּיֹּ֣ום הַה֑וּא אֶֽת־כָּל־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי־חָֽיִל׃ wayehiy khal־hanofeliym mibineyamin ʿeseriym waḥamishah ʾelef ʾiysh sholef ḥerev bayowm hahuʾ ʾet־kal־ʾeleh ʾaneshey־ḥayil׃
47 וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל־סֶ֣לַע הָֽרִמֹּ֔ון שֵׁ֥שׁ מֵאֹ֖ות אִ֑ישׁ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּסֶ֣לַע רִמֹּ֔ון אַרְבָּעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ wayifenu wayanusu hamidebarah ʾel־selaʿ harimown shesh meʾowt ʾiysh wayeshevu beselaʿ rimown ʾarebaʿah ḥodashiym׃
48 וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כָּל־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כָּל־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָאֹ֖ות שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ פ weʾiysh yiseraʾel shavu ʾel־beney vineyamin wayakum lefiy־ḥerev meʿiyr metom ʿad־behemah ʿad kal־hanimetsaʾ gam kal־heʿariym hanimetsaʾowt shileḥu vaʾesh׃ f
Note · Juges 20.42–48
La victoire militaire laisse une catastrophe commune
Les fuyards sont poursuivis et seuls six cents hommes atteignent le rocher de Rimmôn. La destruction s’étend ensuite aux villes et au bétail. Le texte ne rapporte pas un ordre divin détaillant cette dernière dévastation. La conclusion prépare le deuil d’Israël devant les conséquences de ses propres actes, plutôt qu’un repos comparable à celui des premières délivrances.