Deutéronome 25

¹ כִּֽי־יִהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֙יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָרָשָֽׁע׃ kiy־yiheyeh riyv beyn ʾanashiym wenigeshu ʾel־hamishepaṭ ushefaṭum wehitsediyqu ʾet־hatsadiyq wehireshiyʿu ʾet־harashaʿ׃

² וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכֹּ֖ות הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּילֹ֤ו הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָתֹ֖ו בְּמִסְפָּֽר׃ wehayah ʾim־bin hakowt harashaʿ wehipiylow hashofeṭ wehikahu lefanayw kedey risheʿatow bemisepar׃

³ אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּתֹ֤ו עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃ ס ʾarebaʿiym yakenu loʾ yosiyf pen־yosiyf lehakotow ʿal־ʾeleh makah rabah weniqelah ʾaḥiykha leʿeyneykha׃ s

⁴ לֹא־תַחְסֹ֥ם שֹׁ֖ור בְּדִישֹֽׁו׃ ס loʾ־taḥesom showr bediyshow׃ s

Note · Deutéronome 25.1–4

La sanction n’efface pas la dignité et le travail ne justifie pas toute privation

Le nombre de coups est limité pour éviter que le frère soit avili. Le bœuf ne doit pas être muselé pendant le travail du grain ; Paul reprend ce verset en 1 Corinthiens 9.9. Le rapprochement chrétien avec le soutien des ouvriers ne rend pas sans intérêt le soin de l’animal lui-même.

⁵ כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־לֹ֔ו לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ לֹ֛ו לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃ kiy־yeshevu ʾaḥiym yaḥedaw umet ʾaḥad mehem uven ʾeyn־low loʾ־tiheyeh ʾeshet־hamet haḥutsah leʾiysh zar yevamah yavoʾ ʿaleyha uleqaḥah low leʾishah weyibemah׃

⁶ וְהָיָ֗ה הַבְּכֹור֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמֹ֖ו מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ wehayah habekhowr ʾasher teled yaqum ʿal־shem ʾaḥiyw hamet weloʾ־yimaḥeh shemow miyiseraʾel׃

⁷ וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתֹּ֑ו וְעָלְתָה֩ יְבִמְתֹּ֨ו הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ין יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃ weʾim־loʾ yaḥepots haʾiysh laqaḥat ʾet־yevimetow weʿaletah yevimetow hashaʿerah ʾel־hazeqeniym weʾamerah meʾeyn yevamiy lehaqiym leʾaḥiyw shem beyiseraʾel loʾ ʾavah yabemiy׃

⁸ וְקָֽרְאוּ־לֹ֥ו זִקְנֵי־עִירֹ֖ו וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃ weqareʾu־low ziqeney־ʿiyrow wediberu ʾelayw weʿamad weʾamar loʾ ḥafatsetiy leqaḥetah׃

⁹ וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתֹּ֣ו אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלֹו֙ מֵעַ֣ל רַגְלֹ֔ו וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו׃ wenigeshah yevimetow ʾelayw leʿeyney hazeqeniym weḥaletsah naʿalow meʿal ragelow weyareqah befanayw weʿanetah weʾamerah kakhah yeʿaseh laʾiysh ʾasher loʾ־yiveneh ʾet־beyt ʾaḥiyw׃

¹⁰ וְנִקְרָ֥א שְׁמֹ֖ו בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃ ס weniqeraʾ shemow beyiseraʾel beyt ḥaluts hanaʿal׃ s

¹¹ כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָּׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו׃ kiy־yinatsu ʾanashiym yaḥedaw ʾiysh weʾaḥiyw weqarevah ʾeshet haʾeḥad lehatsiyl ʾet־ʾiyshah miyad makehu weshaleḥah yadah weheḥeziyqah bimevushayw׃

¹² וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָחֹ֖וס עֵינֶֽךָ׃ ס weqatsotah ʾet־kapah loʾ taḥows ʿeynekha׃ s

Note · Deutéronome 25.5–12

La famille et le corps restent dans un cadre fortement contraignant

Le lévirat vise la continuité du nom et prévoit un refus public du frère. Le cas suivant impose une mutilation à une femme qui intervient dans une rixe. Cette sévérité ne peut être masquée par le seul souci d’ordre familial et ne confère aucun droit de violence corporelle au lecteur.

¹³ לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדֹולָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃ ס loʾ־yiheyeh lekha bekhiysekha ʾeven waʾaven gedowlah uqeṭanah׃ s

¹⁴ לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדֹולָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃ loʾ־yiheyeh lekha beveytekha ʾeyfah weʾeyfah gedowlah uqeṭanah׃

¹⁵ אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֛ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ ʾeven shelemah watsedeq yiheyeh־lakhe ʾeyfah shelemah watsedeq yiheyeh־lakhe lemaʿan yaʾariykhu yameykha ʿal haʾadamah ʾasher־yehwah ʾeloheykha noten lakhe׃

¹⁶ כִּ֧י תֹועֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל׃ פ kiy towʿavat yehwah ʾeloheykha kal־ʿoseh ʾeleh kol ʿoseh ʿawel׃ f

Note · Deutéronome 25.13–16

Le commerce ne doit pas posséder deux vérités

Les poids doubles permettraient d’ajuster la mesure selon son avantage. Le texte demande une justice qui reste la même lorsque l’on achète ou vend. La fidélité religieuse comprend donc la véracité des pratiques économiques, pas seulement celle de la parole prononcée au sanctuaire.

¹⁷ זָכֹ֕ור אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ zakhowr ʾet ʾasher־ʿasah lekha ʿamaleq baderekhe betseʾtekhem mimitserayim׃

¹⁸ אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃ ʾasher qarekha baderekhe wayezanev bekha kal־haneḥeshaliym ʾaḥareykha weʾatah ʿayef weyageaʿ weloʾ yareʾ ʾelohiym׃

¹⁹ וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃ פ wehayah behaniyḥa yehwah ʾeloheykha ׀ lekha mikal־ʾoyeveykha misaviyv baʾarets ʾasher yehwah־ʾeloheykha noten lekha naḥalah lerishetah timeḥeh ʾet־zekher ʿamaleq mitaḥat hashamayim loʾ tishekaḥ׃ f

Note · Deutéronome 25.17–19

Se souvenir d’une attaque ne donne pas une cible à chaque génération

Amalek est rappelé pour l’attaque de ceux qui traînaient à l’arrière, fatigués et vulnérables. L’ordre d’effacer sa mémoire demeure violent. Il ne peut servir à baptiser Amalek un groupe actuel ni à transmettre une obligation de haine ou de destruction contre ses descendants supposés.